ע"א 41396-10-10

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת, אשר דחה את טענת הרשלנות הרפואית של המערערת כנגד המשיבים בעילה של התיישנות. המערער עבר ניתוח בשנת 1992, בהיותו בן 13, להוצאת מחט מכף רגלו. הוא הגיש תביעה ב-2008, בטענה שחלק מהמחט נשאר בכף רגלו לאחר הניתוח, שהתגלה רק ב-2001, והדבר גרם לזיהום שהצריך ניתוח נוסף. המשיבים טענו כי המערערת ידעה על קיומם של שאריות המחט עוד קודם לכן, ועל כן התביעה התיישנה. בית משפט קמא נעתר לכך, והוביל לערעור זה. השאלה המרכזית היא מתי גילה המערער את הרשלנות, הגוררת את תקופת ההתיישנות. המערער טען כי רק ביום 17.9.2001 ידע על שבר המחט שנותר, ואילו המשיבים טענו כי הדבר נעשה מוקדם יותר, בינואר 2001. שופטי הערעור צידדו במערער וקבעו כי המסמכים והעדויות הרפואיים תומכים בגרסתו לאירועים. הם הגיעו למסקנה כי ידיעתה של המערערת על השאריות לא נקבעה עד ספטמבר 2001, ולכן תקופת ההתיישנות לא פקעה עד ספטמבר 2008, כלומר התביעה שהוגשה בפברואר 2008 הייתה בתוך תקופת ההתיישנות. משכך, קיבלו השופטים את הערעור, דחו את פסק דינו של בית משפט קמא והחזירו את התיק לדיון לגופו של עניין. המשיבים חויבו לשלם למערערת את הוצאותיה ואת דמי השכירות בסך כולל של 20,000 ₪.