עת"מ 6666-12-20

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה המערערת על החלטות המשיבים הנוגעות להנגשת מתחם מערת המכפלה לאנשים עם מוגבלות. העותרים, בהם עיריית חברון ועמק שווה, טענו כי המשיבים נעדרי סמכות ליטול לעצמם סמכויות תכנון וכי חלופות הנגישות שנבחרו אינן סבירות וכושלות במבחני המידתיות. השופט פסק לטובת המשיבים, וקבע כי הם פעלו כדין במסגרת סמכויותיהם על פי החקיקה הרלוונטית. ההחלטה להפקיע שטחים לצורך נגישות נומקה כניסיון לאפשר לאנשים עם מוגבלות לממש את זכויותיהם הבסיסיות לכבוד, לשוויון ולחופש דת ופולחן. השופטת הכירה בזכות הנגישות כנגזרת של הזכות לכבוד ולשוויון, והדגישה כי יש לכבד אותה וליישמה במידת האפשר. בית המשפט לא מצא פגם בהליכי התכנון של המשיבים, שהיו יסודיים והתבססו על הערכות מקצועיות. כמו כן, אישר השופט את החלטת המשיבים לבחור בחלופה השנייה לנגישות מהחניון לרחבה המרכזית, חרף דרישת שטח הפקעה גדול יותר, שכן היא גרמה לפגיעה מינימלית באתר הרגיש מבחינה סביבתית ובעל משמעות היסטורית. החלופה שנבחרה מימשה בצורה הטובה ביותר תנועה עצמאית של אנשים עם מוגבלות ונמצאה מידתית, עוברת את הקשר הרציונלי, את האמצעים הפוגעניים פחות ואת מבחני המידתיות. גם הימנעותם של העותרים משיתוף פעולה בקידום הנגישות וטענותיהם הבלתי מבוססות תרמו לפיטורים. משכך, נדחתה העתירה, והחלטות המשיבים להגביר את הנגישות במתחם מערת המכפלה אושרו.