ע"ע 51595-04-17

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בעניין טענת אפליה. המשיבה, שהייתה בהריון, טענה כי החברה המבקשת הפלתה אותה על רקע הריונה, תוך הפרה של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ותבעה פיצויים. בית הדין לעבודה קיבל את התביעה באופן חלקי, ופסק למשיבה פיצויים לא ממוניים בסך 70,000 ₪ והוצאות בסך 15,000 ₪, מה שהוביל את המבקשים להגיש ערעור ובמקביל להגיש בקשה לעיכוב ביצוע. המבקשים טענו כי סיכויי ההצלחה בערעור גבוהים, וטענו כי החלטת בית הדין לעבודה שגויה ופגעה קשות בשמם הטוב. עוד טענו, כי הנטל הכלכלי הכרוך בתשלום הפיצויים, במיוחד בהתחשב בכך שלא ניתן יהיה להשיבו אם ערעורם יתקבל, עולה על כל נזק פוטנציאלי למשיב. עם זאת, המשיב טען כי סיכויי הערעור להצליח קלושים וכי המבקשים לא הוכיחו נזק משמעותי שייגרם כתוצאה מביצוע מיידי. כמו כן, היא מסרה תצהיר המפרט את מצבה הכלכלי, והבטיחה לבית המשפט כי תוכל להחזיר את הסכום שנפסק. בהתחשב לגופו של הערעור ובמאזן הנוחות, דחה השופט את הבקשה לעיכוב ביצוע. בית הדין לא שוכנע כי סיכויי ההצלחה בערעור גבוהים, שכן החלטת בית הדין לעבודה נראתה כיישום פשוט של הפסיקה הקיימת על הממצאים העובדתיים. בנוסף, המבקשים לא הוכיחו די הצורך נטל כספי ממשי או נזק בלתי הפיך, בעוד המשיב הגיש תצהיר כספי מפורט. לפיכך, ביצוע פסק דינו של בית הדין לעבודה, לרבות תשלום פיצויים למשיב, לא יעוכב עד להגשת הערעור. המבקשים חויבו לשאת בהוצאות המשיב בגין הבקשה, בסך 2,500 ₪, שישולמו בתוך 30 יום.