בג"צ 70/77

תקציר

העותר, עורך דין עצמאי המשלם מס הכנסה בישראל, הגיש עתירה נגד סירובו של נציב מס הכנסה לדון בבקשתו. הבקשה הוגשה לפי סעיף 192 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) לוותר על הריבית שהוטלה עליו לפי סעיף 187 לשנת המס 1975. העותר טען כי האיחור בתשלום מלוא סכום המס נגרם בשל גורמים שאינם בשליטתו, שכן לא ניתן היה לצפות באופן סביר לדעת את הכנסתו החייבת המדויקת לפני תום שנת המס. השופט אשר וממלא מקום הנשיא לנדוי הסכימו שניהם עם טענת העותר. הם מתחו ביקורת על טיפולו של הנציב בתיק ועל דעותיו המוקדמות בדבר מגבלותיו של סעיף 192. השופטים הדגישו כי לנציב תפקיד מעין שיפוטי ועליו לשקול באופן פרטני את ראיותיו ובקשתו של כל נישום. יתר על כן, הם מצאו כי כוונת המחוקק מאחורי סעיף 187(א)(1) הייתה מוטעית ויש בה כדי להטיל נטל בלתי אפשרי על הנישום. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת הממונה כי ויתור על ריבית במקרה זה סותר את סעיף 245(א) לפקודה. במקום זאת, הם פירשו את סעיף 192 כחריג סביר. השופטים הפכו את הצו למוחלט, ביטלו את חיובי הריבית ופסקו לעותר הוצאות בסך 3,000 ל"י מהמשיב. פסק דין זה מדגיש את חשיבות התחשבות הפרט וזכויות הנישום בענייני מס הכנסה.