דנ"מ 3201/20

תקציר

במקרה שבדקתי, שלוש בקשות לדיון נוסף בפסק דין קודם של בית המשפט העליון נדונו ובסופו של דבר נדחו. פסק הדין המקורי, מיום 1.4.2020, עסק בארבע בקשות רשות ערעור והתמקד בהערכת שווי הקרקע לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. בית המשפט פסק ברוב דעות (השופטים א' פוגלמן, י' עמית, ד' ברק-ארז, ד' מינץ) שלא לכלול ציפיות כלליות לשינויי ייעוד בעת הערכת שווי הקרקע, והדגיש במקום זאת את חשיבותם של פוטנציאל תכנוני קונקרטי וסביר העולה מתכניות שהופקדו בפועל. השופט א' גרוסקופף התנגד. המבקשים טענו כי פסק הדין משמעותי דיו כדי להצדיק דיון נוסף. עם זאת, הבקשה נדחתה משום שהתיק כבר נבחן בהרכב מורחב של חמישה שופטים, בהתאם לסעיף 18 לחוק היסוד ולסעיף 30 לחוק בתי המשפט, ולכן אינו נחשב ל"מקרה חריג". לפיכך, בית המשפט לא מצא הצדקה לדיון נוסף, ומשלא התבקשה תשובה, לא חויבו בהוצאות. החלטה זו ניתנה ביום 23.7.2020.