בש"פ 11005/05

תקציר

המשיב הורשע בשני מעשי אונס ונידון ל-25 שנות מאסר בשנת 1992. בשנת 1997 זיכה אותו בית המשפט העליון מאשמה אחת, אך אישר את האישום השני. בשנת 2005 הורה אותו בית משפט על משפט חוזר בגין יתרת האישום והאריך את מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי. הסוגיה הניצבת בפני בית המשפט היא האם יש לדון בבקשה הנוכחית של המדינה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 או סעיף 21 לחוק המעצרים. דעת הרוב גורסת כי הארכת מעצרו של המשיב היא המשך לתקופת המעצר המקורית משנת 1991, ויחד עם שלושת החודשים שחלפו מאז ההחלטה במשפט החוזר, עולה על תשעה חודשים. לפיכך, היא מצויה בסמכותו של בית המשפט העליון לפי סעיף 62. החלטה זו מתבססת על פסיקות קודמות המפרשות את תקופת המעצר כמתחילה מהגשת כתב האישום ונמשכת עד לתום כל ההליכים המשפטיים, לרבות משפטים חוזרים. המעצר נחשב בגין "אותו כתב אישום", וימי המעצר הם מצטברים. מכאן, שמעצרו של המשיב כבר עלה על תשעה חודשים, וכל הארכה נוספת טעונה דיון בבית המשפט העליון. דעת המיעוט של השופט קדמי גורסת כי בית המשפט המחוזי הוא הפורום המתאים לקבוע מעצר לאחר ביטול פסק דין על ידי ערכאת ערעור.