ת"א 66552-11-18

תקציר

הנתבעת חתמה על הסכם הלוואה כערבה לפירעון הלוואה שנתנה התובעת לצד שלישי, מאירי. הנתבע טען כי חתימתו על ההסכם אינה אמיתית, כי לא קרא אותו וכי לא היה מודע לתוכנו. עוד טען כי גם אם חתימתו הייתה אמיתית, הוא זכאי להגנות המוקנות לערב יחיד לפי חוק הערבות וחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, שלא קוימו במקרה זה. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי חתימת הנתבע על הסכם ההלוואה הייתה מודעת וידועה. נפסק כי מצופה מאדם לקרוא ולהבין את תוכנו של מסמך טרם חתימתו, וטענת הנתבע כי לא קרא את ההסכם לא התקבלה. עוד קבע בית המשפט כי התובע לא היה מלווה מקצועי, ולכן ההגנות שבחוק הערבות לערבים יחידים לא חלו במקרה זה. כך גם לגבי חוק הסדרת ההלוואות החוץ בנקאיות. השופט הגיע למסקנה כי חתימת הנתבע על הסכם ההלוואה כערב מחייבת וכי הוא אינו זכאי להגנות להן טען. התביעה התקבלה במלואה, וחויבה הנתבעת לשלם לתובע 383,000 ₪, בתוספת ריבית של 1% לחודש על סכום ההלוואה המקורי ממועד הגשת התביעה, אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין. לסכומים היו אמורים להיות מתווספים הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד פסק הדין. לנאשם ניתנה זכות ערעור על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.