רע"א 56766-01-15

תקציר

פסק הדין הנדון הוא ביחס לתאונת דרכים שאירעה ביום 31.3.2010 והותירה את המשיב פצוע. ועדת הביטוח הלאומי הכירה בתאונה כתאונת עבודה וקיימה מספר ועדות רפואיות להערכת מצבו של המשיב. בסופו של דבר קבע המל"ל כי למשיב נקבעה נכות בשיעור של 30% בשל נוקשות בפרק כף ידו השמאלית. המבקש ביקש לערער על החלטה זו ולהציג ראיות נוספות לסתור את קביעת המל"ל. לטענתם, החלטת המל"ל אינה מבוססת על ראיות רפואיות מספיקות וכי אירעה תאונה קודמת בה נפגע המשיב בידו השמאלית. המבקש סבר כי פגיעה קודמת זו לא נלקחה בחשבון על ידי המל"ל וכי יש בה כדי לשנות באופן משמעותי את החלטתם. בית משפט קמא דחה את בקשת המבקש, והוביל את המבקש להגיש בקשת רשות ערעור. פסק הדין דוחה את בקשת רשות הערעור של המבקש ומקיים את החלטת בית המשפט קמא. השופט קבע כי החלטת המל"ל אכן התבססה על ראיות רפואיות מספיקות וכי הוועדות היו מודעות לפציעתו הקודמת של המשיב. השופט הדגיש כי אי הסכמתו של המבקש עם מסקנת המל"ל אינה מצדיקה מתן רשות להציג ראיות נוספות. זאת ועוד, השופטת ציינה כי היעדרם של מסמכים מסוימים מרישומי המל"ל אינו סיבה מספקת לאפשר הגשת ערעור, שכן המבקש לא הוכיח כי מסמכים אלה היו משנים את החלטת המל"ל. ככלל, השופט לא מצא נסיבות המצדיקות הצגת ראיות חדשות והגיע למסקנה כי החלטתו של בית משפט קמא הייתה ראויה. המבקש חויב לשאת בהוצאות שני המשיבים, כאשר כל אחד מהם קיבל 3500 ₪.