ע"פ 1976/24

תקציר

בבית המשפט העליון **ע"פ 1976/24** **לפני:** * כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג * כבוד השופט עופר גרוסקופף * כבוד השופט חאלד כבוב **המערער:** פלוני **נגד** **המשיבה:** מדינת ישראל **רקע עובדתי וגזר דין:** הערעור נוגע לגזר דינו של בית המשפט המחוזי, אשר הטיל על המערער 14 שנות מאסר בפועל בגין הרשעתו בעבירת אינוס בנסיבות מחמירות (גרימת חבלה גופנית או נפשית), מעשים מגונים, וכניסה ושהייה בישראל שלא כדין. העבירות בוצעו נגד נערה בת 16, אשר נחטפה לשדה, עברה אונס באמצעות החדרת אצבעות, ונגרמו לה חבלות פיזיות ונפשיות קשות, כולל פוסט-טראומה והחמרה במצב רפואי קיים. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 12 ל-17 שנות מאסר, וגזר עונש של 14 שנים, תוך שקילת שיקולים לחומרה ולקולא. **טענת המערער:** עיקר טענת המערער בערעור היא כי קיים הבדל עקרוני בחומרת העונש הראוי בין אונס באמצעות איבר המין לבין אונס באמצעות אצבעות. לטענתו, האונס באמצעות אצבעות חמור פחות, והעובדה שהוא הורשע רק בגין מעשה זה, ולא בגין החדרת איבר מין, לא קיבלה ביטוי מספק בגזר הדין. הוא טוען כי מתחם הענישה ומיקום העונש בתוכו אינם הולמים את חומרת מעשיו. **עמדת המשיבה:** המשיבה דוחה את ההבחנה הקטגורית בין סוגי האונס, וסבורה כי יש לבחון כל מקרה לגופו. היא תומכת בגזר הדין של בית המשפט המחוזי, וסבורה כי המתחם והעונש שנגזרו הולמים את חומרת המעשים. **ניתוח משפטי ופסיקה:** 1. **לשון החוק וכוונת המחוקק:** * סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, מגדיר "בועל" כ"מחדיר איבר מאברי הגוף או חפץ לאיבר המין של אישה". הגדרה זו, אשר התווספה בתיקון מס' 30 משנת 1990, מרחיבה את תחולת עבירת האינוס מעבר להחדרת איבר מין בלבד, וכוללת גם החדרת אצבעות. * הדיון בכנסת בעת חקיקת התיקון (פרוטוקול ועדת החוקה, חוק ומשפט מיום 18.7.1990) מלמד על דיון מעמיק בשאלה האם יש להבחין בין אונס באמצעות איבר מין לאונס באמצעות אצבעות. הרוב בכנסת הכריע כי אין יסוד להבחנה עקרונית, וכי הפגיעה בערכים המוגנים (כבוד האדם, אוטונומיה, שלמות הגוף) זהה בשני המקרים, גם אם אופן הביצוע שונה. * המחוקק קבע עונש מרבי של 20 שנות מאסר לעבירת אינוס בנסיבות מחמירות, המעיד על חומרתה הנתפסת על ידי המחוקק. 2. **הערך החברתי שנפגע ומידת הפגיעה בו:** * עבירת האינוס מגינה על ערכים יסודיים כשלמות הגוף, כבוד האדם (במובניו השונים) והאוטונומיה של הרצון. * בית המשפט (המשנה לנשיא סולברג) קובע כי אין בסיס להבחנה קטגורית כי אונס באמצעות אצבעות פוגע בערכים אלו פחות מאונס באמצעות איבר המין. המעשה, בכל צורתו, פוגע ב"מהות אנושית יסודית" ומתייחס אל הקורבן כאל חפץ. * ההתמקדות ב"אובדן בתולים" או בפגיעה בקרום הבתולים כקריטריון עיקרי לנזק נדחית, שכן היא מייצגת תפיסות מיושנות של חומרה, שאינן תואמות את ההגנה על כבוד האדם ואוטונומיות כיום. * הנזקים הפיזיים והנפשיים שנגרמו לנערה במקרה זה, כפי שפורטו, הם חמורים ביותר וקשים לשיקום, ללא קשר לאופן ביצוע האונס. 3. **מדיניות הענישה:** * המערער טען כי מדיניות הענישה נוטה להטיל עונשים קלים יותר על אונס באמצעות אצבעות. בית המשפט בחן את הפסיקה שהוצגה, ודחה טענה זו. רוב המקרים שהוצגו על ידי המערער לא היו בנסיבות מחמירות, והעונש המרבי עבורם נמוך יותר. * בית המשפט (השופט כבוב) מציג דוגמאות לפסקי דין שבהם אכן ניתן לזהות הבחנה מסוימת ברמת הענישה, כאשר אונס באמצעות איבר המין נחשב חמור יותר. עם זאת, הוא מציין כי קיימת מגמת החמרה הדרגתית בענישה גם בעבירות אונס באמצעות אצבעות בנסיבות מחמירות. * המשנה לנשיא סולברג מסכם כי לא הוכחה מדיניות ענישה מקלה באופן עקבי כלפי אונס באמצעות אצבעות, וכי הענישה נגזרת מחומרת המעשים בכללותם. * השופט גרוסקופף מסכים כי לעיתים רמת הענישה כשמדובר באונס אצבעות פחותה מזו הנוהגת לגבי אינוס באמצעות איבר מין, אך במקרה הנוכחי, חומרת המעשים והתוצאות המזעזעות מצדיקות את העונש הכבד. 4. **נסיבות הקשורות בביצוע העבירה:** * **הנזק שנגרם:** המערער טען כי הנזק הצפוי והנגרם מאינוס באצבעות פחות חמור. בית המשפט דוחה טענה זו, ומציין כי אין בסיס להבחנה זו, וכי בשני המקרים עלול להיגרם נזק משמעותי. הדגש הושם על כך שהנזק הנפשי והפיזי שנגרם לנערה במקרה זה הוא קיצוני וחריג. * **האכזריות, האלימות וההתעללות:** בית המשפט המחוזי קבע כי מעשי המערער היו אכזריים. העובדה שהמערער אדיש לכאב הקורבן, או אף שואף לגרום לו, מעצימה את חומרת המעשה. 5. **ההבחנה העקרונית בין אונס באמצעות איבר מין לבין אונס באמצעות אצבעות:** * **המשנה לנשיא סולברג:** מסיק כי אין להבחין עקרונית בין שני סוגי האונס. הוא מדגיש כי המחוקק קבע זאת במפורש, כי הערך המוגן ומידת הפגיעה בו זהים, כי מדיניות הענישה לא הוכחה כמפלה, וכי גם מבחינת הנסיבות אין טעם עקרוני להחמיר עם אינוס באמצעות איבר מין. הוא רואה את מתחם הענישה שנקבע כהולם את מעשי המערער, וכן את מיקום העונש בתוך המתחם. * **השופט כבוב:** אמנם מצביע על פסיקה קיימת המבחינה בין סוגי האונס לטובת חומרת העונש, אך מודה כי העונש שנגזר במקרה הנוכחי הוא מופלג בחומרתו בהשוואה לאותם מקרים. עם זאת, נוכח חומרת הנזקים שנגרמו לנפגעת, הוא מסכים לדחיית הערעור. * **השופט גרוסקופף:** מקבל את התוצאה של דחיית הערעור. הוא מסכים כי קיימת אינטואיציה, הנתמכת בפסיקה, שלפיה אינוס באמצעות איבר מין חמור יותר, אך במקרים של שאר הנסיבות שוות, אינוס באמצעות אצבעות יגזור ענישה פחותה. עם זאת, במקרה הנוכחי, בשל חומרת המעשים והתוצאות, יש לאשר את העונש. **הכרעה:** בית המשפט העליון, ברוב דעות (המשנה לנשיא סולברג והשופט גרוסקופף), דחה את הערעור. השופט כבוב הסכים לתוצאה של דחיית הערעור, אך הביע דעה כי קיימת הבחנה בפסיקה ובאינטואיציה המשפטית בין חומרת אונס באמצעות איבר מין לאונס באמצעות אצבעות, וכי העונש שנגזר במקרה זה הוא בחומרה יתרה לעומת מקרים אחרים של אונס אצבעות. עם זאת, נוכח חומרת הפגיעה בנפגעת, הוא מסכים לדחיית הערעור. **חידושים ודגשים משפטיים:** * **עמדת הרוב (סולברג וגרוסקופף):** מעמידה דגש על עמדת המחוקק, כפי שבאה לידי ביטוי בתיקון לחוק העונשין, לפיה אין הבחנה עקרונית בחומרת עבירת האינוס ובערכים המוגנים בין אונס באמצעות איבר מין לבין אונס באמצעות אצבעות. הדגש מושם על כבוד האדם, אוטונומיה, ושלמות הגוף כערכים המרכזיים המוגנים, וכי אלו נפגעים באופן דומה בכל סוגי האונס. * **עמדת המיעוט (כבוב) וסיג (גרוסקופף):** מכירה בכך שקיימת בפסיקה אינטואיציה ופרקטיקה של ענישה דיפרנציאלית, שבה אונס באמצעות איבר מין נתפס כמחמיר יותר. עם זאת, גם עמדה זו מגיעה למסקנה של דחיית הערעור, בשל נסיבותיו החריגות והקיצוניות של המקרה הנוכחי, ובפרט הפגיעה הקשה והבלתי הפיכה בנפגעת. * **התייחסות לפרשנות והשלכות חקיקתיות:** הדיון בבית המשפט העליון התבסס על ניתוח מעמיק של הליך החקיקה, מטרותיו, והפסיקה שפרשה אותו, תוך התייחסות להתפתחות הערכית בתחום עבירות המין בישראל, מעבירה שפגעה בעיקר ב"מוסר" לעבירה המגנה על כבוד האדם ואוטונומיותו. * **דחיית טענות המבוססות על תפיסות מיושנות:** בית המשפט דחה במפורש טענות המבוססות על מושגים כמו "אובדן בתולים" כבסיס לחומרה מופחתת, וקבע כי אלו מושגים מיושנים שאינם רלוונטיים עוד בדין הפלילי המודרני. * **הדגשת חומרת הנזק לקורבן:** פסק הדין מדגיש באופן יוצא דופן את חומרת הנזקים הפיזיים והנפשיים שנגרמו לנפגעת, ואת העובדה שחייה ניצבים בסכנה, כגורם מרכזי בקביעת חומרת העונש, ללא קשר לאופן ביצוע האונס. **התוצאה:** הערעור נדחה, וגזר הדין של בית המשפט המחוזי מאושר.