ר"ע 440/86

תקציר

בפסק הדין של בית המשפט העליון מיום 21.12.86 התייחס המשנה לנשיאה מ' בן-פורת לסוגיה שיפוטית הנוגעת לתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים. עניינו של המבקש בהסכם בין המבקש לבין מספר משיבים, אשר קבע את מקום השיפוט כמקום חתימת ההסכם, שאינו ירושלים. בית המשפט המחוזי קבע תחילה כי היא נעדרת סמכות מקומית, מה שהוביל לערעור לבית המשפט העליון. עם זאת, בית המשפט העליון מצא כי היעדר מונחים כמו "רק" או "בלעדי" בסעיף השיפוט מאפשר לבתי המשפט בירושלים סמכות שיפוט מקבילה ולא ייחודית, תוך שהוא מצטט תקדימים כמו רע"א 162/83 וב"א 422/81. בית המשפט ציין כי במקרים מסוימים, ההקשר או המטרה של הסכם עשויים להצביע על סמכות שיפוט בלעדית גם ללא ניסוח מפורש, אך מצב זה אינו מצדיק מסקנה כזו. בכך הפך בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי והתיר את המשך ניהול התיק בירושלים, והורה כי המשיבים, למעט המשיב מס' 2, יחלקו בהוצאות המשפט של המבקש בסך 800 ₪, בכפוף להצמדה וריבית. בנוסף, ניתן לעכב את ההליכים נגד המשיב מס' 3, ברוך מימון, עד להכרעה בעניינים הקשורים לכך בבית משפט אחר.