עת"מ 46121-02-11

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בעתירה לסיווג עבודות בנייה ספציפיות כמינימליות, ולכן פטורות מדרישת תכנית מפורטת. העבודות המדוברות כללו הרחבת חלון לדלת והריסת חלק קיר במבנה המיועד לשיקום ושימור. בית המשפט קבע כי החלטת ועדת הערר לסווג את העבודות כבנייה בפועל, ולא כעבודה מינימלית, הייתה סבירה ובסמכותה. החלטת הוועדה התבססה על כך שהחומה המדוברת פונה לרחוב תיירותי פופולרי, ואינה רק סמטה קטנה ללא מוצא, כפי שטענו העותרים. הוועדה הפעילה את שיקול דעתה כראוי, תוך התחשבות בגורמים הרלוונטיים וללא כל משוא פנים או פגמים פרוצדורליים. כמו כן, פסק הדין דן בביטול היתר בנייה שהוצא בניגוד לתכנית המתאר. בית המשפט אישר את ביטול ההיתר, והדגיש כי יש להכשיר בנייה רק במקרים חריגים, וכי העותרים לא הוכיחו כל פגיעה משמעותית בזכויותיהם שתצדיק את קיום ההיתר. השופט הדגיש כי הבנייה בוצעה ללא היתר, וכי טענות העותרים בדבר השלכות פליליות אפשריות כתוצאה מהביטול אינן מציאותיות. בסופו של דבר נדחתה העתירה, ובית המשפט קבע כי אין לחייב את העותרים בהוצאות, שכן הם מילאו אחר הוראות הוועדה המקומית בהגשת הבקשה.