ת"ט 2918-11-18

תקציר

פסק הדין דן בסמכות המקומית של בתי המשפט בהקשר של שטרי הוצאה לפועל. היא מתחילה בקביעת הכלל לפיו הרשות המקומית היא לב ליבה של הרשות השיפוטית ויש להעלות טענה של היעדר סמכות מקומית בהקדם. במקרה זה, קיימת תניית סמכות שיפוט בלעדית בהסכם ובשטר החוב, המעניקה סמכות שיפוט בלעדית לבתי המשפט במחוז פתח תקווה. פסק הדין מדגיש את העיקרון לפיו סעיפים אלה מכובדים ומקבלים עדיפות על פני כללים כלליים בנושא סמכות שיפוט מקומית. אמנם ישנם מצבים בהם בית המשפט עלול לסטות מסעיפים אלה, אך הדבר דורש טעמים כבדי משקל מאוד, שאינם קיימים במקרה זה. בהתייחס לסוגיה הספציפית של שטרי הוצאה לפועל, מוסבר בפסק הדין כי על הרשות המקומית לדון בהתנגדויות להם חלות תקנות סדר הדין האזרחי. תיקון משנת 2018 מאפשר לחייבים להגיש התנגדויות בלשכת ההוצאה לפועל שבה הוגשה הבקשה להוצאה לפועל או בלשכה אחרת שלבית המשפט שלה יש סמכות מקומית לדון בתביעה. השאלה מתעוררת כאשר לבית המשפט אליו מועברת ההתנגדות יש סמכות מקומית לפי תקנות סדר הדין האזרחי אך לא לפי הסכם השיפוט. חלק מבתי המשפט המחוזיים קבעו כי במקרים כאלה, על הערכאה המעבירה לדון בהתנגדות, ובכך למעשה שללו מהתובע את בחירת הפורום. עם זאת, השופט במקרה זה חולק על פרשנות זו, וסבור כי היא מנוגדת לתקדימים קיימים ולתקנות סדר הדין האזרחי. במקום זאת, מטרת התיקון משנת 2018 הייתה ליצור אחידות ולהקל על החייבים לגשת לצדק, מבלי לשנות את הכללים הנוגעים לסמכות המקומית. לפיכך, נקבע בפסק הדין כי תניית השיפוט הייחודית בשטר החוב מעניקה סמכות מקומית לבתי המשפט במחוז פתח תקווה (מחוז מרכז). כתוצאה מכך, התיק מועבר לנשיא בית המשפט במחוז מרכז לצורך ניתוב לבית המשפט המתאים באותו מחוז. לבסוף, לא נפסקו הוצאות בשל מורכבות הסוגיה והפרשנויות השונות בין בתי המשפט המחוזיים.