ת"א 23300-11-10

תקציר

הנתבע נכנס לבית קפה בבעלות התובעת בזעם על גיזום פסיפלורה וצביעת קיר. המחלוקת היא על המילים המדויקות בהן השתמש הנתבע, כאשר התובעת טוענת כי כינתה אותו 'גנב' ו'שקרן', דבר שהנתבע מכחיש. השופט מצדד בתובע וקובע כי הנתבע אכן השתמש בביטויים אלה על סמך עדויות מהימנות של לקוח ומלצרית. שאלת המפתח היא האם דברים אלה מהווים לשון הרע. השופט מציין כי בתי המשפט הגיעו למסקנות שונות בסוגיה זו, בהתחשב בהקשר, בטון ובנורמות החברתיות. במקרה זה, השופט מוצא כי המילים מהוות לשון הרע גבולית, בהתחשב בכך שהן לא היו ממוקדות ולא האשימו את התובע במעשה פלילי ספציפי. הגורמים שהובילו למסקנה זו כוללים את חוסר הבהירות מאחורי ההאשמות, את מצבו המביך של התובע ואת סערת רוחו של הנתבע וחוסר כוונתו לפגוע. בנוסף, מדגישה השופטת את מעשיו הפרובוקטיביים של התובע שהובילו לאירוע, את היעדר כל כוונת זדון מוכחת מצד הנתבע ואת המחלוקות המשפטיות המתמשכות בין הצדדים. בנסיבות אלה, השופט פוסק לתובע פיצוי צנוע של 2,500 שקל, לצד 2,000 שקל שכר טרחת עורך דין ו-500 שקל אגרת בית משפט. ההחלטה מתקבלת בהיעדר שני הצדדים ויש לקיימה תוך 30 יום.