עת"מ 32081-03-23

תקציר

העותרים טענו כי לשכת עורכי הדין חרגה מסמכותה בכך שקבעה כי בוחן הדן בערעור על בחינה בכתב, במסגרת בחינת ההסמכה, ייחשף לציון הבוחן הראשון. העותרים טענו כי החלטה זו סותרת פסיקה קודמת של בית המשפט העליון, בה נקבע כי הליך הערעור הוא דה נובו, ואין לחשוף את הבוחן הדן בערעור לציון הקודם. בית המשפט מצא כי אמירתו של בית המשפט העליון הייתה אגבית ולא פרשנות מחייבת של התקנה הרלוונטית. יתר על כן, לא מדובר בקביעה גורפת החלה על כל הליכי הערעור בכל המגזרים. בית המשפט הדגיש כי לגופים מנהליים שמורה הזכות לבחון ולשנות את החלטותיהם, במיוחד כאשר הן מבוססות על ראייה רחבה יותר ומיטיבות עם הנבחנים. באשר לטענת העותרים כי אינטרס ההסתמכות שלהם נפגע, ציין בית המשפט כי טענותיהם כלליות וחסרות פירוט. אין זה סביר כי ידיעת חשיפת הבוחן לציון הקודם הייתה מרתיעה עותרים מהגשת ערעור, מה גם שאי ערעור היה מותיר את ציון הכשל שלהם על כנו. בית המשפט הכיר בכך שהתנהלות המשיבים הייתה נחותה, שכן הם לא הודיעו לנבחנים מראש על שינוי המדיניות, אך בסופו של דבר דחה את העתירה ובחר שלא להורות על הוצאות, בשל התנהלות המשיבים ועיתוי ההחלטה.