צבאי 22/22

תקציר

פסק הדין דן בממצאי המהימנות שנקבעו על ידי בית משפט קמא בתיק תקיפה מינית. ערכאת הערעור מסכימה עם ממצאיו של בית משפט קמא לפיהם עדותו של הקורבן הייתה אמינה וכי גרסת הנאשם לאירועים נדחתה. על פי עדותה של המתלוננת, היא נרדמה והתעוררה מאיבר מינו של הנאשם שהתחכך בישבנה. בית המשפט מצא כי הנאשם החל במעשה בזמן שהקורבן ישן ולכן לא יכול היה להסכים. מעשה זה, מטבעו, היה מגונה ונעשה לשם גירוי מיני. באשר ליסוד הנפשי של העבירה, מצא בית המשפט כי הנאשם היה מודע או לפחות חשד כי הקורבן אינו יכול להסכים. נימוקיו של בית משפט קמא כי הקורבן היה ער במשך רוב האירוע ובחרו שלא להתנגד אינם עולים בקנה אחד עם הממצאים. בית המשפט שקל גם את נסיבות העבירה, לרבות ניצול לרעה של אמונים, משך האירוע, התנגדותה של הנפגעת והפגיעה המשמעותית שנגרמה לה. לצורך העונש קבע בית משפט קמא טווח של ארבעה עד שמונה חודשי מאסר, בהתחשב בערכים המוגנים שנפגעו, בנסיבות העבירה ובגורמים מקלים כמו גילו, אורח חייו והיעדר עברו הפלילי של הנאשם. בית המשפט התחשב בזמן שחלף מאז האירוע, בשיהוי ההליכים, בשירותו הצבאי של הנאשם ובהבעת החרטה שלו. התביעה ערערה על החמרת העונש ואילו ההגנה ביקשה עונש קל יותר. ערכאת הערעור, בהסכמת התביעה, הרשיעה את הנאשם בעבירה החמורה יותר לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין. בהתחשב במכלול הנסיבות, קבע בית המשפט את העונש על 7.5 חודשי מאסר בפועל, לצד 14 חודשי מאסר על תנאי. ערעור ההגנה נדחה.