פש"ר 271/05

תקציר

הן החייבים והן הנאמן טענו כי יש לדחות את הערעור על תביעת החוב נגד החייבים משום שהוגש באיחור ניכר, והנימוקים שהציגה המערערת לא היו משכנעים. המערער טען כי הוטעה על ידי נציגי הקנ"ר, אך טענותיו הוגדרו כבלתי סבירות וחסרות ראיות. עוד ציין הנאמן כי המערער ידע בפועל על צו כינוס הנכסים נגד החייבים ביוני 2005, מה שאומר שהוא יכול היה להגיש את תביעת החוב במועד. בנוסף, הדגישו הנאמן ובא כוח החייבים כי גרסאותיו וטענותיו השונות של המערער חסרות אמינות. בית המשפט הכיר בכך שפקודת פשיטת הרגל קובעת מועד של שישה חודשים להגשת תביעות חוב לאחר צו כינוס נכסים, המשמש לאיזון בין האינטרסים של הנושים, החייב וסופיות הליכי פשיטת הרגל. במקרה דנן, החמיצה המערערת את המועד האחרון ולא סיפקה נימוקים מיוחדים להארכה. בית המשפט מצא כי טענותיו של המערער בדבר מצג שווא על ידי ה-CANR אינן סבירות וכי הוא לא פנה ל-CANR לקבלת ייעוץ משפטי, למרות טענותיו. כמו כן, ציין בית המשפט כי לקבלת תביעת החוב תהיה השפעה מזערית על חלוקת הדיבידנד לנושים וכי אין מחלוקת לגבי תוקפו של החוב. בסופו של דבר קבע השופט כי הנסיבות אינן מצדיקות את הארכת המועד האחרון להגשת תביעת החוב והורה על דחיית הערעור. כל צד היה אחראי להוצאותיו, וההחלטה הייתה אמורה להיות מועברת לבאי כוח הצדדים.