סע"ש 8323-12-21

תקציר

התובע, עובד בענף הבנייה, הגיש תביעה נגד מעסיקו לקבלת הטבות תעסוקה שונות. המעסיק לא המציא לתובע הסכם עבודה בכתב, כנדרש בחוק. בית הדין הורה למעסיק לפצות את התובע בגין מחדל זה, ופסק לו 1,000 ₪. עוד קבע בית הדין כי צו ההרחבה בענף הבנייה חל על יחסי העבודה של התובעת. צו זה זיכה את התובע בהטבות שונות, לרבות גמול שעות נוספות, דמי חגים והפרשות לפנסיה. אמיתות תלושי השכר שהגיש המעסיק הוטלה בספק על ידי התובע, שטען כי הם אינם משקפים נאמנה את שכרו והטבותיו. בית המשפט בחן את הראיות והעדויות ומצא כי בתלושי השכר הוצגו נתונים אמיתיים, דבר הדוחה את טענת התובע בעניין זה. באשר לגמול שעות נוספות, קבע בית הדין כי התובע ביצע עבודה בשעות נוספות אך לא הצליח להוכיח את היקפה. לפיכך הוחלה החזקה הקבועה בחוק, ובגין רכיב זה נפסקו לתובע 24,044 ₪. התובע תבע גם פיצוי בגין ימי חג, אך בית המשפט דחה טענה זו, שכן התובע לא הביא ראיות לכך שניסה לממש את זכותו לימים אלה ולא עלה בידו לעשות כן. עבור חופשה שנתית קבע בית המשפט כי התובעת זכאית ל-747 ₪, בהם הודתה הנתבעת והסכימה לשלם. באשר לדמי הבראה, בית המשפט פסק לתובע הפרשים בסך 6,676 ₪, שכן הוא היה זכאי ל-39.25 ימי דמי הבראה, והנתבע שילם רק עבור 33.07 ימים. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע הפרשי הפרשות לפנסיה, בסך 5,128 ₪, שכן הוא היה זכאי להפרשות החל מיומו הראשון להעסקתו אך החל לקבלן רק מספר חודשים לאחר מכן. עוד קבע בית המשפט כי התובעת זכאית להפרשות בסך 3,674 ₪ לקרן השתלמות. טענות התובע בגין הפרת חוק הגנת השכר והלנת שכר נדחו, שכן בית המשפט לא מצא טעם בטענות אלה. בנוסף, בית המשפט דחה את בקשת הנתבעת לקיזוז בשל אי מתן הודעה מוקדמת בכתב להתפטרות על ידי התובע. הנתבע חויב לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 5,000 ₪. פסק הדין חייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הנקובים בתוך 30 יום, כולל הפרשי הצמדה וריבית כמתחייב בחוק.