בג"צ 401/88

תקציר

בג"ץ דן בעתירה שעניינה צו תפיסת דירות העותרים והגג המשותף שמעליהן, שהוציא המשיב, מפקד צה"ל באיו"ש. הצו, שנועד להימשך שלושה חודשים, נומק בצורך להציב חיילים בדירה כדי להרתיע מפני הפרות סדר ויידוי אבנים ביישוב חלחול, שכוונו נגד מסגד סמוך וכביש ירושלים-חברון-באר שבע. בעתירה נטען כי צו התפיסה היה מיותר ושימש אמצעי ענישה, בהתבסס על דברים שיוחסו לשני קציני צה"ל. עם זאת, בית המשפט אישר את החלטת המשיב והכיר באחריותן של רשויות הצבא לסדר הציבורי ולביטחון בשטחים הכבושים. השופטים הדגישו כי נימוקיו המוצהרים של המשיב לצו נראים אמיתיים וכי העותר לא הביא ראיות מספיקות לכך שההחלטה הונעה משיקולים זרים. עוד נמצא כי הפתרון החלופי המוצע – הקמת מבנים טרומיים מעבר לכביש – פחות ישים ויעיל מצו התפיסה. השופט ש' לוין, השופט י' בך והשופט א' גולדברג דחו את העתירה והדגישו כי על המשיב להבטיח פיצוי הולם בגין הפסדי העותר. פסק הדין ניתן ביום 24.7.88, ללא צו להוצאות, וצו הביניים בוטל, כך שהעותר ארך עד ליום 26.7.88 לפנות את הדירה.