ת"א 36816-05-20

תקציר

התובעים, בעלי חלקת אדמה בבאקה אל-גרביה, תבעו פיצויים מהעירייה בגין חיבורים בשטחם שנהרסו לצורך הרחבת כביש. הקשרים כללו מבנה, גדר ומבנים נוספים. העירייה טענה כי אין לה חובה לשלם פיצויים משום שהחיבורים נבנו ללא היתר ונעשה בהם שימוש מסחרי בניגוד לתוכניות החלות. בית המשפט קבע כי העירייה נתנה לתובעים התחייבות ברורה וחד משמעית לשלם פיצויים בגין החיבורים שנהרסו, וכי התחייבות זו מהווה הבטחה מנהלית תקפה, או לחילופין, כי העירייה מחויבת לקיימה על בסיס עקרון תום הלב וההגינות. באשר להיעדר היתרי בנייה, קבע בית המשפט כי אמנם לחיבורים לא היו היתרים, אך המבנה והגדר נבנו לפני כניסת חוק התכנון והבנייה לתוקף בשנת 1966, והתובעים פעלו בתום לב שכן המבנים קיימים שנים רבות מבלי שהעירייה נקטה בפעולות אכיפה כלשהן. כמו כן, לעירייה היה אינטרס מובהק לקבל את הסכמת התובעים להריסת החיבורים, והתובעים הסתמכו על מצגי העירייה והסכמתם להריסה. בית המשפט דחה גם את טענת העירייה כי יש לשלול פיצוי בשל השימוש המסחרי בחיבורים. בית המשפט קבע כי התובעים זכאים לפיצוי בגין עלות הבנייה ללא קשר לשימוש, וכי אי אכיפת השימוש הבלתי חוקי על ידי העירייה לאורך השנים יכולה להיחשב כהסכמה שבשתיקה להמשך הפעילות. בית המשפט מצא כי הנסיבות מצדיקות חיוב העירייה לעמוד בחובתה לשלם פיצויים, אף שלא עמדה בדרישות הפורמליות של סעיף 203 לפקודת העיריות. לבסוף הורה בית המשפט לעירייה לשלם לתובעים 83,950 שקל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד חוות הדעת של השמאי העירוני. כמו כן חויבה העירייה לשלם 20% מסכום זה כהוצאות ושכר טרחת עורך דין.