ע"א 76/51

תקציר

המקרה העומד בפני בית המשפט הוא האם רוכש חלקת קרקע המשתמט מתשלומיו על פי חוזה המכר זכאי להשבת התשלומים ששילם לפני חדלות הפירעון. החוזה המדובר קובע כי במקרה של חדלות פירעון של הקונה, כל הכספים ששולמו יחולטו למוכר כפיצויים חלוטים. הקונה, ראובן בר-און, תבע את המוכרים, יעקב ורלה טופול, על השבת כספים אלה לאחר שהשתמט מהחוזה. בית המשפט משרטט תחילה את ההיסטוריה של המשפט הנוגע להשבת כספים ששולמו על פי חוזה - "כסף היה וקיבל" - וציין כי דינים אלה אינם שוויוניים באופיים, אלא מעוגנים במשפט המקובל. לאחר מכן קובע בית המשפט כי קיימים שני סוגים של חוזים ביחס לזכותו של הרוכש לתבוע בחזרה תשלומים שבוצעו: חוזים ללא תניית חילוט, וחוזים המכילים סעיף כזה. במקרה הראשון, הקונה רשאי לתבוע בחזרה תשלומים שבוצעו רק אם המוכר עדיין מוכן ומסוגל לבצע את הצד שלהם בחוזה. במקרה האחרון, בית משפט אינו הפורום המתאים לתבוע החזר תשלומים, שכן לבתי משפט אלה אין סמכות ליתן סעד מן היושר. תביעה כזו יש להביא בפני בית משפט של יושר, אשר בסמכותו לפטור את הקונה מהחילוט, ובלבד שהקונה יכול להצדיק את הפרת החוזה. בית המשפט קובע כי במקרה דנן, הרוכשים אינם זכאים להשבת הכספים ששילמו על פי החוזה. החוזה קובע בבירור כי הכספים ששולמו יחולטו במקרה של חדלות פירעון, והמוכרים לא יזמו את הפרת החוזה. יתר על כן, הרוכשים לא הצליחו להצדיק את הפרתם, והמוכרים היו מוכנים לבצע את הצד שלהם בחוזה עד שלא ניתן היה לעשות זאת שלא באשמתם, כאשר הקרקע הופקעה על ידי הממשלה. תביעת הקונים, שהוגשה שנים לאחר ההפרה, משוללת כל יסוד, והמוכרים זכאים לשמור את הכספים ששולמו כפיצויים חלוטים. לפיכך, הערעור מתקבל, והחלטות הערכאות הנמוכות מתבטלות. התביעה נדחית, והמשיבים נדרשים לשלם למערערת את הוצאותיה ושכר טרחת עורך דינה של המערערת.