ע"א 682/74

תקציר

ערעור זה נסוב בעיקרו סביב תוקפו של הסכם משנת 1954, המכונה "תזכיר", בין המערערת לבין המשיבים. התזכיר פירט את התחייבות המשיבים להעביר למערערת את חלקי הבית שבבעלות אמם, בין שנרכשו בירושה ובין בדרך אחרת. פסק הדין של בית המשפט העליון, שניתן פה אחד על ידי השופטים ח' כהן, קיסטר וברנזון, התמקד בפרשנותו ויישומו של סעיף 8(א) לחוק הירושה, ההופך הסכמים בדבר ירושתו של אדם שנעשו במהלך חייו לבטלים. חוות דעתו של השופט כהן מפרשת את סעיף 8(א) בצמצום, ומגבילה את תחולתו לעסקאות שעניינן העברת זכויות בירושה. לדברי השופט, הסעיף נועד לאסור עסקאות הפוגעות בסדר הטבעי של הירושה כפי שנקבע בחוק. כהן טוען כי התזכיר אינו נופל תחת האיסור, שכן הוא אינו מעביר את זכויות הירושה של המשיבים אלא מחייב אותם למכור נכסים שהם מצפים לרשת. יתר על כן, תקנת הציבור, המבוססת על מסורות המשפט העברי, תומכת בתוקפו של ההסכם ומדגישה את חשיבות קיום ההתחייבויות החוזיות. השופט קיסטר, בהסכמתו עם כהן על תוקפו של התזכיר, סוקר בהרחבה את הסכמי הירושה בשיטות המשפט השונות, לרבות המשפט הרומי, הצרפתי, האוסטרי, הגרמני, האנגלי והיהודי. קיסטר מסכם כי כוונת המחוקק הישראלי בחקיקת סעיף 8 לא הייתה לכפות אמות מידה מוסריות חדשות, אלא לקבוע סייג מפני עסקאות בלתי הוגנות ולעודד שימוש בצוואות. השופט מדגיש כי התזכיר הוא הסכם למכירת רכוש ואינו כרוך בהיבטים הבלתי מוסריים הקשורים לעיתים קרובות להסכמי ירושה, כגון ספקולציות או ניצול. לפיכך, אין לראות בה בטלה מטעמים של תקנת הציבור. באשר לאכיפת ההסכם, הן קיסטר והן כהן מסכימים כי המערערת זכאית לביצוע ספציפי, אך הם חלוקים בתנאים. בעוד כהן סבור שיש לשלם את הסכום המקורי המוסכם של 1,000 לי, קיסטר טוען לערך מעודכן של 10,000 לי כדי להסביר את הירידה המשמעותית בערך המטבע לאורך זמן. השופט ברנזון מסכים עם מסקנתו של קיסטר לגבי ביצוע ספציפי, אך מסתפק במתן חוות דעת מפורטת, ומצטט את פסקאות 19(א) ו-(ב) ו-20 לפסק דינו של קיסטר כמכריעות. ההחלטה פה אחד לקבל את הערעור מבטלת את פסק דינה של הערכאה הנמוכה יותר ומורה למשיבים למלא את התחייבויותיהם על פי התזכיר. רוב השופטים, השופטים קיסטר וברנזון, קובעים כי על המערערת לשלם למשיבים 10,000 ל"י עבור העברת הרכוש, ואילו השופט כהן סבור כי די בסכום המקורי של 1,000 לי. כל צד אחראי להוצאותיו המשפטיות הן במשפט הראשוני והן בערעור.