עת"מ 36202-01-11

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת למאות עתירות ובקשות שהוגשו לאחרונה על ידי אזרחים זרים המבקשים מקלט בישראל. הסוגיה המשפטית המרכזית היא האם ניתן להחיל רטרואקטיבית את נוהל המקלט החדש, שנכנס לתוקף ב-2 בינואר 2011, על בקשות שהוגשו לפני מועד זה. הנוהל הישן כלל בחינה מקיפה של בקשות מקלט על ידי הוועדה המייעצת ושר הפנים, ואילו הנוהל החדש מסמיך את היחידה לקביעת מעמד פליט להחליט בבקשות. הנוהל החדש גם קובע מגבלת זמן של שנה להגשת בקשות ומאפשר דחייה על הסף של בקשות ללא טיפול נוסף. על בית המשפט לקבוע את חוקיותו של הליך חדש זה ואת תחולתו הרטרואקטיבית. סוגיה נוספת היא הקריטריונים למתן צווי ביניים למניעת גירוש מבקשי מקלט עד להכרעה בעתירותיהם. השופט מדגיש את הצורך להבחין בין עתירות ראויות לשבח לבין עתירות חסרות בסיס. צווי ביניים יינתנו רק במקרים שבהם קיימות ראיות לכאורה לכך שנשקפת סכנה לחיי העותר, גם אם אינן עונות להגדרת "פליט" לפי האמנה משנת 1951. עתירות שברור כי הן ריקות מתוכן, או שמטרתן היחידה היא להרוויח זמן, יידחו על הסף. בכלל זה, במקרים בהם העותר מיצה את שהותו החוקית בישראל או שהוא מסתנן שאין לו זכות להישאר בארץ. השופט מציין כי טענות כלליות ומעורפלות בדבר סכנת חיים אינן מספיקות ויש לבחון אותן על בסיס ראיות מנהליות והתנהגות העותר. השופט מתווה תוכנית בת ארבע נקודות לטיפול בבקשות לצווי ביניים: (א) דחיית עתירות חסרות שחר בעליל, לרבות כאלה המבקשות להאריך שהות מטעמים כלכליים; (ב) מתן צווי ביניים במקרים שבהם נשקפת סכנת חיים לכאורה, קביעת מועד לדיון ובחינת הסוגיות המשפטיות; (ג) לשקול אם לתת צווי ביניים במקרים גבוליים, תוך נטייה לנתינם; (ד) קבלת החלטות ספציפיות בבקשות חלופיות. בהתייחס למקרה הספציפי הנדון, העותרת, אזרחית פיליפינית, מיצתה את השהות המרבית המותרת לעובדים זרים בישראל. בקשתה למקלט נדחתה, ואין חולק כי היא אינה זכאית להיות פליטה. לפיכך, השופטת קובעת כי יש לדחות את עתירתה על הסף מחוסר שחר. השופטת דוחה גם את בקשתה החלופית לזמן התארגנות ליציאתה, שכן אין טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים זאת. העתירה נדחית בהעדר הצדדים, והשופט נמנע מלחייב את עורכי הדין בהוצאות אישיות.