ת"א 24912-12-24

תקציר

השופט במקרה זה נדרש להכריע האם להיעתר לבקשה לסעד זמני של צו לפינוי מקרקעין שבבעלות המשיבים. כדי להצליח, היה על המבקשים להוכיח הן זכות לכאורה והן כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. השופטת אמנם הכירה בכך שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, אך הם לא הצליחו להוכיח זכות לכאורה. סיכויי הצלחתם בתביעה נחשבו קלושים, שכן גרסתם לאירועים הייתה בלתי סבירה ואמינה פחות מזו של המשיב. זאת ועוד, לא הייתה למבקשים הגנה משכנעת לצו הפינוי, ואין די בטענותיהם כדי להצדיק את ביטולו. גם הפסיקה לא תמכה בעמדתם. כתוצאה מכך, הבקשה לסעד זמני נדחתה, והמבקשים נדרשו לפנות את הקרקע עד למועד שנקבע, או לחילופין להסדיר את זכויותיהם בקרקע. השופטת אף פסקה הוצאות למשיבים וקבעה מועד לבאי כוח המבקשים כדי לציין אם בכוונתם להמשיך בתביעה העיקרית. בסיכומו של דבר, ניתנה למבקשים ארכה עד ליום 30.3.2025 לציית או לעמוד בפני פינוי על ידי המשיבים וחילוט כספי הערבות שלהם.