ת"א 10810-11-08

תקציר

המחלוקת בין התובעים לנתבעים נסובה סביב פרשנות מזכר הבנות מחייב בדבר מכירת דירה. נקודת המחלוקת העיקרית היא האם ה"מכירה" כללה את הזכויות בשביל הקדמי ובחניה הסמוכה. בית המשפט מוצא כי ההתייחסות בתזכיר ל"מעבר זמני" מצביעה על כוונת הצדדים כי השביל הקדמי יגיע לצמיתות לבית התובעים. פרשנות זו נתמכת בעדותו של מר פלד, שהכין את המזכר, ונחשבת להסבר סביר והגיוני. יתר על כן, על פי דיני החוזים, חוזים עמומים מפורשים כנגד המנסח, שבמקרה זה היה הנתבע. לפיכך, בית המשפט פוסק לטובת פרשנות התובעים לגבי הדרך הקדמית. עם זאת, בית המשפט אינו מוצא ראיות משכנעות לכך שהצדדים הסכימו לכלול את החניה במכירה. התזכיר שותק בעניין זה, ולמרות הדיונים בין הצדדים, בית המשפט אינו יכול להסיק כי נפל פגם בהסכם להעברת זכויות החניה לתובעים. התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם בעניין זה. גם טענת התובעים כי הוצג בפניהם מצג שווא של התכנית המאושרת במהלך המו"מ אינה מבוססת, ועל כן בית המשפט דוחה את בקשתם לכלול את החניה במכירה. אשר על כן, הטענה בדבר החניה נדחית. מאחר שהתובעים הצליחו חלקית בתביעתם, בית המשפט אינו מטיל הוצאות.