ב"ש 2426/09

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשת ההגנה להסיר את החיסיון משימוש בראיות המשמשות בתיק נגד העותר הנוגע לעבירות ביטחון, לרבות הריגה בכוונה תחילה. ההגנה טענה כי תעודת החיסיון הונפקה בחוסר תום לב ובאי חוקיות, שכן היא נחתמה שנים לאחר הגשת כתב האישום. עם זאת, השופטת לא מצאה כל הצדקה לטענה זו, והודתה כי אף שעיתוי מתן התעודה היה לא יעיל ומפוקפק, הוא לא פגע בעניינו של הנאשם. בהמשך התווה השופט את המסגרת הנורמטיבית לעתירות לגילוי ראיות חסויות, תוך הדגשת האיזון בין שמירה על הביטחון לבין עשיית צדק, ואת חובת גילוי ראיות שיש בהן כדי להביא לזיכוי הנאשם. לאחר בחינת הראיות החסויות, הגיע השופט למסקנה כי אין בהן כל ראיה שיש בה כדי להביא לזיכויו של העותר או לסייע באופן משמעותי להגנה. לפיכך, העתירה נדחתה באופן חלקי. עם זאת, השופט הורה לתביעה לספק להגנה פרפרזות על ראיות חסויות מסוימות, קרי עדותו של העד ויסאם עבאסי ופרטים של עדים שנחקרו בחסות הצורך, שיש בהם כדי להשפיע על הערכת מהימנותם. עוד המליצה השופטת כי התביעה הצבאית תמצא דרכים ליידע את ההגנה על כל חומר חסוי מוקדם ככל האפשר לאחר הגשת כתב אישום. ההחלטה התקבלה ב-27 בדצמבר 2009.