ע"א 13766-05-10

תקציר

## ניתוח משפטי מקיף של פסק דין ע"א 13766-05-10 עו"ד שטנגר נ' מדינת ישראל **מבוא** פסק דין זה, שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים), עוסק בתביעת לשון הרע שהוגשה על ידי עו"ד חיים שטנגר נגד מדינת ישראל, לאחר שנדחתה בבית משפט השלום. הערעור מתמקד בשאלת תחולתן של הגנות שונות בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") על התבטאויות של שוטר כלפי עורך דין, בעת טיפול באירוע סכסוך שכנים. **תמצית העובדות והשתלשלות ההליכים** העובדות הרלוונטיות לענייננו, כפי שנקבעו בפסק הדין קמא ואושרו בערעור, הן כי שוטר משטרת ישראל, רס"ר איציק יהודה, התבטא כלפי עו"ד שטנגר, המערער, באומרו: "עורך דין שטנגר הוא עורך דין ביריון והוא ביריון וצריך לחנך אותו" ("המשפט הראשון") ולאחר מכן: "אנחנו נחנך אותו. נדאג שהמערכת תחנך אותו. בשביל זה יש בית משפט שיחנך אותו" ("המשפט השני"). התבטאויות אלו נאמרו בנוכחות המערער, השכן פרחי, המתלוננים ושוטרים נוספים, בסמוך לדירתו של פרחי. בית משפט השלום קבע כי המשפט הראשון מהווה לשון הרע, אך המשפט השני אינו כזה. עם זאת, דחה את התביעה בשל קיומן של הגנות לפי סעיפים 15(2) ו-15(5)(ב) לחוק, אשר מפורטות כהגנות תום לב. הערעור הוגש הן על דחיית התביעה לגופה והן על פסיקת הוצאות. **הדיון המשפטי וההכרעה** **1. הגנות מקדמיות – "הפרסום המותר" ו"האמת בפרסום" (סעיפים 13(9) ו-14 לחוק)** המחלוקת העיקרית בשלב הערעור נגעה לשאלת קיומן של הגנות נוספות, שטענה להן המדינה: הגנת "הפרסום המותר" (סעיף 13(9) לחוק) והגנת "האמת בפרסום" (סעיף 14 לחוק). * **הגנת "הפרסום המותר" (סעיף 13(9) לחוק):** סעיף זה מקנה פטור מאחריות בגין פרסום שהמפרסם חייב או רשאי לעשות על פי דין או הוראת רשות. בית המשפט דחה טענה זו, בציינו כי לא קיימת כל חובה על פי דין לומר את המשפטים הרלוונטיים. * **הגנת "האמת בפרסום" (סעיף 14 לחוק):** הגנה זו חלה כאשר הפרסום הוא אמת ובעל חשיבות ציבורית. בית המשפט קיבל את מסקנת בית משפט השלום לפיה הגנה זו אינה רלוונטית. זאת, בין היתר, בשל כך שהמדינה לא הוכיחה את אמיתות הפרסום, וכן לא הוכח קיומו של עניין ציבורי לפרסום זה. בית המשפט הדגיש כי אין להשוות פרסום מסוג זה לפרסום עיתונאי. **2. הגנת תום הלב (סעיפים 15(2) ו-15(5)(ב) לחוק)** כאמור, בית משפט השלום קבע כי למדינה עומדת הגנת תום הלב לפי שני סעיפים אלו. בית המשפט בערעור התמקד בעיקר בסעיף 15(5)(ב). * **סעיף 15(5)(ב) לחוק:** הגנה זו חלה כאשר הפרסום הוא הבעת דעה על התנהגות הנפגע, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו, במידה שהם נתגלו באותה התנהגות, וזאת כאשר ענינו של הנפגע משמש נושא לחקירה. * **קיבול הפסיקה:** בית המשפט המחוזי אימץ את קביעת בית משפט השלום כי נסיבות המקרה נופלות בגדר הגנה זו. הוא קבע כי המשפט הרלוונטי אכן היווה הבעת דעה על המערער, וכי עניינו של המערער (התנהלותו) היה מושא לחקירה ראשונית מצד המשטרה. * **חשיבות יחסית להגנה לפי סעיף 15(2):** בית המשפט ציין כי לנוכח קביעתו בנוגע לסעיף 15(5)(ב), לא מצא לנכון לדון בהרחבה בהגנה לפי סעיף 15(2) (חובה חוקית, מוסרית או חברתית). הוא הביע ספק בדבר תחולתה של הגנה זו, וטען כי המדינה לא הצביעה על חובה ברורה לכנות את המערער "ביריון" אף במטרה להרגיע חששות של מתלוננת. * **סעיף 16 לחוק – סבירות הפרסום וחזקות:** סעיף 16 קובע כי הגנת תום הלב תחול אם הוכח שהפרסום היה סביר בנסיבותיו. כמו כן, הוא קובע חזקות – חזקה חיובית לתום לב (אם הפרסום סביר) וחזקה שלילית לחוסר תום לב (אם התקיימו תנאים מסוימים). * **סבירות הפרסום:** בית המשפט אימץ את ניתוח בית משפט השלום בדבר סבירות ההתבטאות. הוא הדגיש רכיבים חשובים שהובאו בחשבון, כגון: התנהלותו המזלזלת והתוקפנית של המערער כלפי השוטר, חששה של המתלוננת, ותפקידו של השוטר. * **התמודדות עם החזקה השלילית (סעיף 16(ב)):** המערער טען כי נסיבות המקרה מקימות את החזקה השלילית לחוסר תום לב. בית המשפט דחה טענה זו. הוא קבע כי התנהלות המערער כלפי השוטר, אשר כללה סירוב לשתף פעולה והתבטאויות מזלזלות ואף תוקפניות, תומכת במסקנה כי השוטר האמין באמיתות דבריו (שמדובר בהתנהגות בריונית). כמו כן, נקבע כי כוונת השוטר לא הייתה לפגוע במערער, אלא לסייע למתלוננת במסגרת תפקידו. **3. שיעור ההוצאות ושכר טרחה** * **התערבות בפסיקת ההוצאות:** בית המשפט קבע כי באופן כללי, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בפסיקת הוצאות של הערכאה הדיונית. עם זאת, במקרה זה, לאור קביעתו כי המשפט הראשון מהווה לשון הרע, מצא לנכון להתערב בסכום שכר הטרחה. * **הפחתת שכר הטרחה:** בית המשפט הפחית את שכר הטרחה שנפסק לטובת המשיבה (מדינת ישראל) מ-15,000 ₪ ל-7,500 ₪. * **החזרת עירבון והתחשבנות:** נקבע כי העירבון בערעור יוחזר למערער, וכן שתבוצע התחשבנות אם שולם סכום גבוה מהסכום הסופי המחייב. **מסקנות עיקריות וחידושים משפטיים** * **פרשנות הגנות בחוק איסור לשון הרע:** פסק דין זה מדגים את הפרשנות המצמצמת שבית המשפט נוטה ליתן להגנות הפוטנציאליות של "הפרסום המותר" ו"האמת בפרסום" בהקשר של התבטאויות שוטרים שאינן מהוות חלק מחובה חוקית מפורשת או שידוריות ציבורית מהותית. * **הגנת תום הלב במעמד של שוטר:** פסק הדין מדגיש את ההבחנה הדקה בין ביטוי ביקורתי או הבעת דעה לבין לשון הרע. הוא מרחיב את ההכרה בכך שבתרחישים מסוימים, כאשר שוטר ממלא את תפקידו, עשויים להתקיים תנאים המצדיקים את תחולת הגנת תום הלב (ובפרט סעיף 15(5)(ב)), אף אם ההתבטאות פוגענית. * **חשיבות הקשר הנסיבתי:** בית המשפט שם דגש על חשיבותם של נסיבות המקרה, לרבות התנהלותו של הנפגע, חששות המתלוננים, ותפקידו של המפרסם, לצורך הערכת תחולתן של ההגנות, ובפרט סבירות הפרסום. * **התערבות מוגבלת בפסיקת הוצאות:** למרות הדחייה העקרונית של הערעור, בית המשפט הדגים את הנכונות להתערב בפסיקת שכר טרחה במקרים בהם ישנן קביעות משפטיות מהותיות (כגון קביעת משפט פלוני כלשון הרע) אשר מצדיקות התאמה מסוימת של ההוצאות. לסיכום, פסק הדין מהווה דוגמה ליישום דיני לשון הרע בהקשר של יחסי ציבור-אזרח, תוך איזון בין הצורך בהגנה על כבוד האדם ומוניטין, לבין הצורך לאפשר לגופי אכיפת החוק לפעול במסגרת תפקידם, גם כאשר הדבר כרוך בהתבטאויות שעשויות להיות פוגעניות בנסיבות מסוימות.