ב"ל 31248-03-20

תקציר

התובע, המקבל קצבת נכות בשל מחלת נפש, מבקש לקבל בחזרה דמי ביטוח לאומי ודמי בריאות ששולמו ביתר ונוכו משכרו משנת 2009. לטענתם, הם זכאים לפטור חלקי מתשלומים אלה, אך מעסיקיהם המרובים לא עודכנו ולכן קיזזו את מלוא הסכום. הנתבעת, המוסד לביטוח לאומי, מכירה בהחזר הפוטנציאלי אך גורסת כי על התובעים לבקש ממעסיקיהם לפנות למוסד לקבלת החזר. עוד טוען המכון כי כל המעסיקים הם חברות קשורות וכי התובע צריך לפנות רק לאחת מהן. השופט סוקר את החוקים הרלוונטיים ופסקי דין קודמים, הקובעים כי המעסיק אחראי לתשלום דמי ביטוח וזכאי לקבל החזרים כלשהם. בעוד שלעובד יש זכות להחזר בנסיבות מסוימות, יריבות התשלום קיימת בין המכון לבין המעסיק. פסק הדין בעניין אלימלך דיאמנט תומך בכך וקובע כי חובת המעביד לנכות מסים ודמי ביטוח במקור יוצרת מערכת יחסים בין המוסד לבין המעביד בלבד. השופט מגיע למסקנה כי על התובע לתבוע פיצויים ממעסיקיו ודוחה את התביעה נגד המכון. מאחר שהגנת המכון אינה מפעילה התיישנות כלשהי, השופט מוותר גם על התייחסות לסוגיה זו. פסק הדין מחייב, והתביעה נדחית ללא פסיקת הוצאות.