בג"צ 5493/11

תקציר

חוק השבות מעניק ליהודים, יחד עם ילדיהם, נכדיהם ובני זוגם, את הזכות לעלות לישראל. במקרה זה, העותרת, מלכו, שסבתו, ירחו, הייתה יהודייה, תבעה את זכות השיבה. משרד הפנים טען כי יראצ'ו המיר את דתו לנצרות, ובכך הפך את מלקו לבלתי זכאי. בית המשפט קבע כי מלקו הציג ראיות ראשוניות מספיקות לכך שיראצ'ו יהודי, והעביר את נטל ההוכחה למשרד. הראיות שהוצגו היו בעיקר עדויות בעל פה של בני משפחה ושכנים, שהצביעו על כך שיראצ'ו נולד יהודי ולא התגייר. בית המשפט מצא כי ראיות המשרד לפיהן ירצ'ו התגייר אינן משכנעות, שכן הן הסתמכו על מידע מיד שנייה ולא היו עקביות. הודגש כי למשרד יש נגישות טובה יותר לראיות וכי אין לקפח את מלקו בשל היעדרן. לפיכך, חזקת הזכאות עמדה בעינה, ובית המשפט פסק לטובתה של מלקו, והורה למשרד להעניק לה אשרת עולה ואזרחות ישראלית, כאשר המשיבים שילמו למלקו את הוצאותיה בסך 15,000 ₪. החלטה זו התקבלה בזהירות, תוך הכרה בקושי לקבוע זהות יהודית ובפוטנציאל לטעות, אך בסופו של דבר הגיעה למסקנה כי החלטת המשרד אינה סבירה.