בש"פ 7141/11

תקציר

פסק הדין המדובר הוא ביחס לתיק של ריבוי עבירות מין שבוצעו בקטינים לאורך תקופה של כשנתיים. בכתבי האישום נטען כי המערער ביצע מעשים מיניים אלימים בילדים קטנים, לרבות מעשה סדום, מעשה מגונה והדחה בחקירה בדרך של איומים. המערער, שישב במעצר בית בגין עבירות דומות בעת הגשת כתב האישום השני, אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה התומכות בטענות. עם זאת, הוא טוען להקלה בעונש בשל נסיבות מעצרו הקודם והקשיים הראייתיים בעניינו. המשיב מדגיש מנגד, את המסוכנות המוגברת הנשקפת מהמערער, כפי שעולה מכתב האישום החדש, ואת ההתנהגות המגוננת שהפגינו הוריו, ההופכת אותם למפקחים בלתי מהימנים. תסקיר שירות המבחן מדגיש גם את הסיכון של המערער לחזור לפשע ואת שלילת העבירות על ידו ועל ידי הוריו. בסופו של דבר, בית המשפט מקבל את החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים להאריך את מעצרו של המערער עד תום ההליכים המשפטיים. חומרת העבירות, המסוכנות המוגברת שהוא מהווה לקטינים והצורך להגן עליהם הם גורמים מרכזיים בהחלטה זו. השופט מציין את ההחלטה הקודמת לשחררו למעצר בית, אך ראיות חדשות ואופיו המקיף של כתב האישום הנוכחי, יחד עם הערכת שירות המבחן את רמת הסיכון שלו, גורמים לכך שבית המשפט אינו יכול להצדיק כל סיכון לביטחונם של קטינים. השופט מגיע למסקנה כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ודוחה את הערעור, תוך שהוא בוחר לשים בראש סדר העדיפויות את שלומם של הקטינים המעורבים.