ע"א 581/80

תקציר

התיק נסוב סביב חלקת אדמה בפתח תקווה, בבעלות משותפת של אריה ורחל כנרת. בשנת 1963 חתמו אריה ורחל על חוזה למכירת החלקה כולה למערערת, אך המכירה מעולם לא יצאה אל הפועל. תחת זאת, בשנת 1964 מכרה רחל מחצית מהחלקה למערער ולקטינה, שרה הניה הולצברג. אריה מכר את מחצית חלקו הנותרת למשיב שלישי, עודה, בשנת 1979. המערער, שלא נודע לו על מכירה זו, הגיש לבית המשפט בקשה לחייב את משפחת כנרת להעביר לו את מחצית חלקו של אריה, בהתבסס על החוזה משנת 1963. בית המשפט המחוזי דחה את עתירת המערער, והוביל לערעור זה. בית המשפט העליון, בהסכמה עם הערכאה הנמוכה יותר, קבע כי החוזה משנת 1963 בוטל והוחלף במכירה מאוחרת יותר של מחצית החלקה למערערת ולהולצברג. מהראיות עולה כי הצדדים חזרו בהם מהעסקה המקורית והגיעו להסכם חדש. תנאי המכירה בפועל של מחצית חלקה של רחל למערערת ולהולצברג שונים מהותית מאלה שבחוזה משנת 1963, דבר המצביע על הסכם חדש. יתר על כן, חוסר המעש של המערער במשך 15 שנה, שבמהלכן לא ניסה לממש את זכויותיו על פי החוזה משנת 1963, תומך במסקנה זו. עוד קבע בית המשפט כי המערערת לא שילמה את מלוא התמורה בגין החלקה. בנוסף, הדגיש בית המשפט העליון כי התרת ראיות נוספות בתיק זה, כפי שביקש המערער, נתונה לשיקול דעת ואינה מוצדקת. המערער בחר להגיש את תביעתו בדרך של בקשת היכרות והיה עליו לצפות מראש את תוצאותיה של בחירה זו. לבסוף, הייתה למשיבים טענת שיהוי תקפה כנגד בקשתו של המערער לביצוע ספציפי, שכן איחורו הממושך במימוש זכויותיו על פי החוזה משנת 1963 (אם בכלל) פגע בהם. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם 100,000 ₪ שכר טרחת עורך דין לכל אחד מהמשיבים 1 ו-3.