ת"א 1367-03-16

תקציר

פסק הדין דן בפיצוי המגיע לתובעים שאדמתם הופקעה על ידי הנתבעת. בית המשפט מבהיר כי פסק דין שניתן לאחרונה, בעניין איסמעיל, לא יצר תקדים חדש וכי באחריות הנתבעת לשלם פיצויים לתובעים בגין אובדן החכירה, לפי סעיף 13 לפקודת הקרקעות. מטרת הפיצוי היא להעמיד את התובעים באותו מצב כלכלי בו היו נמצאים אלמלא ההפקעה, מבלי לשפר או לפגוע במצבם. בית המשפט מקבל את חוות דעת המומחה, לפיה יש לחשב את דמי החכירה האבודים כ-6% מהשווי המשתנה של הקרקע בשנים 1986-2008, 5% בין השנים 2009-2014 ו-4% בין השנים 2015-2017. הדו"ח היסודי והמקצועי של המומחה, יחד עם פסקי דין קודמים שאימצו שיעור של 6%, תומכים בהחלטה זו. עוד מציין בית המשפט כי עמדתה הקודמת של הנתבעת התיישרה עם אחוז דמי חכירה זה, ואין צורך בטענה הנוכחית כדי להצדיק את השינוי. בנוסף, בית המשפט דוחה את בקשת התובעים לתוספת לחוות דעת המומחה בנוגע לדמי השכירות לשנים 2018 ו-2019, ומוצא אותה מיותרת בשלב זה. לבסוף, בית המשפט מציע למדינה לשקול לפצות אנשים שהופקעו בנדיבות רבה יותר, מתוך הכרה בנזק הנפשי וההיסטורי שנגרם כתוצאה מההפקעה. הנתבע נדרש לשלם לכל תובע סכום קצוב, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה, בתוך 30 יום. כמו כן נפסקים לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.