ק"ג 42165-11-19

תקציר

פסק דין זה עוסק במחלוקת בין יוסף מרק, התובע, לבין מגדל חברה לביטוח בע"מ, הנתבעת, בנוגע לתנאי תשלומי קצבת הפרישה של מרק כפי שהותוו בשתי מערכות של פוליסות ביטוח מנהלים שרכש מרק ממגדל בשנים 1994 ו-2016. נקודת המחלוקת העיקרית נסובה סביב מסלול ההשקעה שאליו יש לקשור את ההטבה של מארק. מרק טען כי בהתאם לתנאי הפוליסות ולמצג של משווק הפנסיה של מגדל, יש להצמיד את הקצבה שלו לקרן Y. מגדל, לעומת זאת, טענה כי חוזר שהוציא הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון מ-2015 קבע כי הקצבאות יצומדו למסלול השקעה נפרד למקבלי פנסיה, שאליו נקשרו בצדק ההטבות של מרק. בית המשפט מצא כי בעוד שפרשנותו של מארק לפוליסות הייתה נכונה, והמצג שהציג עובד מגדל מטעה – מה שהוביל את מארק להאמין כי ההטבות שלו יהיו קשורות לקרן Y – לא ניתן להעניק את הסעד המבוקש של מרק. זאת, משום שהחוזר מ-2015 חייב את מגדל להצמיד את ההטבות של מרק למסלול ההשקעה למקבלי קצבאות, מה שהופך את הסעד המבוקש של מארק למנוגד לחוק. כמו כן, בית המשפט קבע כי מצגים שנעשו על ידי משווק מגדל אינם יכולים לגבור על תנאי הפוליסות, אשר הכפיפו במפורש את כל ההוראות לשינויים בחוק. שנית, מרק ערער על ניכוי הריבית של מגדל מתשלומי הקצבה שלו, שלטענת מארק היה בניגוד למצג שנעשה במהלך הפגישה ב-2015. בית המשפט פסק לטובתה של מגדל בנקודה זו, וקבע כי ניכוי הריבית נקבע בתנאי הפוליסה וכי פרשנותו של מארק לפגישה לא הוכחה. לסיכום, דחה בית המשפט את תביעתה של מרק, בקובעו כי לא ניתן להעניק את הסעדים המבוקשים, ובחר שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים, בהתחשב באופייה המוצדק של תביעתה של מרק, אך גם בסעדים המבוקשים, ובהיעדר סמכות עניינית במה שיכול היה להיות תביעת ייצוג רשלני.