ת"א 22647/03

תקציר

המחלוקת היא על תשלום חוב שכר דירה. התובעים הם שוכרים והנתבע הוא בעל הבית שלהם. היה פסק דין קיים שהורה לתובעים לשלם לנתבע 22,000 ₪ עבור עלות הריסת מרפסת. התובעים טוענים כי שילמו לנתבע בתשלומים כפי שהוסכם בעל פה וכן שילמו תשלומים נוספים בגין חוב פסק הדין. הנתבע טוען כי התשלומים היו עבור דמי השכירות השוטפים ולא עבור חוב פסק הדין. בית המשפט מצא כי התובעים לא הצליחו להוכיח הסכמה בעל פה לתשלום תשלומים כפי שטענו. לפיכך, זכותו של הנתבע לפתוח בהליכי הוצאה לפועל על מלוא יתרת הסכום. עם זאת, בית המשפט מצא כי כוונת התובעים הייתה לפרוע את חוב פסק הדין ולא את דמי השכירות השוטפים. התובעים הביעו כוונה זו במכתב לנתבעת. יתר על כן, תשלום חוב פסק הדין היה לטובת התובעים שכן מדובר בחוב שאינו שנוי במחלוקת, בעוד תשלומי שכר הדירה היו נתונים לסכסוכים מתמשכים ולהליכים משפטיים. טענת הנתבע כי התשלומים היו בגין דמי שכירות לא התקבלה, ובית המשפט מצא כי יש לייחס את התשלומים לחוב פסק הדין. משכך, פסק בית המשפט לטובת התובעים. הנתבע חויב לשלם לתובעים סך של 10,995 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שנצברו החל מיום 11.3.03. הנתבעת נדרשה גם לכסות את הוצאות המשפט של התובעים, בסך 1,800 ₪ כולל מע"מ, בצירוף כל ריבית נוספת שנצברה מיום פסק הדין. פסק הדין ניתן שלא בפניו ביום 24.12.03.