ב"ל 65889-09-19

תקציר

השופט, דורון יפת, קבע כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענתה לפגיעה בעבודה שנגרמה כתוצאה ממיקרוטראומה. מיקרוטראומה היא סדרה של תנועות חוזרות וזהות המבוצעות לאורך תקופה ארוכה, ופעולות העבודה המתוארות של התובע לא התאימו להגדרה זו. התובעת תבעה פיצויים בגין כאבים ברגליה ובגבה, וטענה כי פגיעות אלה נבעו מעבודתה במינימרקט ובבית ספר. לטענתה, עבודתה בשני המקומות כללה שעות ארוכות של עמידה, נשיאת משאות כבדים ותנועות חוזרות ונשנות. עם זאת, השופטת מצאה סתירות בתיאוריה את חובותיה בעבודה וטענות מוגזמות לגבי היקף שעות עבודתה. כך למשל, היא טענה כי היא עובדת בשעות סטטיות בעמידה, דבר המנוגד לאופי עבודתה, ושעות העבודה המדווחות שונות מאוד בין החשבונות. השופטת קיבלה את העובדה שהתובע עבד בבית ספר בין השנים 2011-2018 ובמינימרקט בין השנים 2002-2018. הם גם קיבלו את העובדה שעבודתה תובענית פיזית. עם זאת, הפעילויות שהיא תיארה היו מגוונות וכללו פעולות ותנועות פיזיות שונות, כולל טאטוא, ניגוב והרמת כיסאות מדי פעם. פעולות אלה לא היו תכופות או רציפות מספיק כדי להיחשב מיקרוטראומה. עוד ציינה השופטת כי עבודתה של התובעת כמנקה בבית ספר כללה עלייה וירידה במדרגות מדי פעם, אך לא בתדירות גבוהה או רציפה. יתר על כן, גרסתו של התובע בדבר הצורך לבצע פעולות ברצף מסוים לא הייתה משכנעת. עוד ציינה השופטת כי התובעת לא זימנה עדים שיתמכו בטענותיה, כגון עמיתים לעבודה או מעסיקים, דבר שיכול היה לסייע בעניינה. ככלל, קבעה השופטת כי התובעת לא סיפקה תיאור מהימן או עקבי של חובותיה בעבודה וכי טענותיה אינן נופלות להגדרה של מיקרוטראומה. לפיכך, השופט דחה את התביעה, וכל צד היה אחראי להוצאותיו המשפטיות. על פסק הדין ניתן לערער בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.