ע"א 649/69

תקציר

בית המשפט העליון פסק במקרה של הסכם שכירות למבנה ששימש לניהול בית ספר. חוזה השכירות הראשוני נמשך שנתיים עם אופציה להארכה בשנה נוספת. שכר הדירה הוצמד למדד יוקר המחיה והובטח בערבות בנקאית. לאחר פקיעת חוזה החכירה הוסכם על חוזה חכירה שני לשנה נוספת, עם אופציה לשנה נוספת, אשר לטענת המערערת מומשה. כמו כן סופק שטר ביטחון חדש. המערערת הגישה שתי תביעות נפרדות כנגד המשיבים. הראשונה, בינואר 1969, תבעה את יתרת דמי השכירות והפרשי ההצמדה המגיעים לה על פי חוזה השכירות. התביעה השנייה, שהוגשה ביוני 1969, התבססה על שטר הביטחון וביקשה לקבל בחזרה דמי שכירות נוספים. המשיבים טענו כי התביעה הראשונה מנעה מהמערערת לאכוף את השטר, אך בית המשפט העליון חלק על כך. בית המשפט קבע כי שתי עילות התביעה נבדלות זו מזו: הראשונה מבוססת על חוזה השכירות, ואילו השנייה מתאימה לשטר. בית המשפט הדגיש את השיקולים המעשיים בקביעת עילות תביעה וקבע כי תביעה על השטר מהווה עילת תביעה נפרדת. בנוסף, כל תשלום שלא שולם יצר עילת תביעה חדשה, המצדיקה את התביעה השנייה. בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור ולדחות את בקשת המשיבים לדחות את התביעה.