עת"מ 35717-03-12

תקציר

העותר, שהתגורר עם אמו בדירה ציבורית, ביקש להמשיך ולהתגורר בדירה לאחר מות אמו. חברת הדיור הציבורי סירבה לבקשתו, בטענה כי הוא לא התגורר עם אמו בשלוש השנים שקדמו לפטירתה, וזו הייתה דרישה להכרתו כ"דייר ממשיך" הזכאי להישאר בדירה. החברה ביססה את החלטתה על ביקורים שנתיים בחוגים שנערכו בשנים 2006-2009, מהם עולה כי אמה של העותרת התגוררה בגפה. העותר ערער על החלטה זו בבית המשפט, אך השופט דחה את העתירה בשל שיהוי ניכר בהגשה וחוסר צדק. השופט הסכים עם עמדת החברה וקבע כי העותרת לא עמדה בדרישות להמשך השכירות. השופטת הדגישה כי טענת העותרת לא נתמכה בראיות משכנעות וכי החלטת החברה הייתה סבירה, חוקית ומבוססת על ראיות ישירות שנאספו במהלך הביקורים השנתיים. זאת ועוד, השופטת ציינה כי העותרת לא הגישה מסמכים נוספים לרשות המנהלית לפני החלטתה וכי מסמכים אלה, לרבות עדויות שכנים ומכתבי נותני שירותים, לא הוכנו כתצהירים ולפיכך נעדרי משקל ראייתי. עוד הדגישה השופטת כי העותר לא עמד בתנאי הזכאות לדיור ציבורי וכי לא התקיימו נסיבות מיוחדות בעניינו. משכך, נדחתה העתירה, והעותר חויב לשלם לחברה 7,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות.