ע"פ 8630/14

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי להרשיע את המערער במספר סעיפים, בהם אונס, תקיפה מינית ותקיפה, שבוצעו כולם כלפי אשתו. בני הזוג נישאו כשהאישה הייתה בת 15, והמעשים המיוחסים למערער התרחשו במהלך נישואיהם. עיקר הטענות בערעור הן כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שמצא את גרסת האישה אמינה, כי היה עליו להעדיף את גרסת המערער, וכי המשיב לא עמד בנטל ההוכחה מעבר לספק סביר. בחינתו המעמיקה של הראיות על ידי השופט זילברטל מובילה אותו למסקנה כי אין להתערב בממצאי העובדות והמהימנות של בית המשפט המחוזי, וכי ליבת האירועים, כפי שתוארה על ידי האישה, אכן אמינה. השופטת מדגישה כי התרשמותם הישירה של עדים, במיוחד במקרים של עבירות מין, היא בעלת חשיבות מיוחדת, ובמקרה זה ניתנה לבית המשפט המחוזי הזדמנות לא מבוטלת להתרשם כך מהאישה, ויש לכבד את מסקנותיו בעניין זה. השופט זילברטל דוחה אף הוא את טענות המערער בדבר ספק סביר, ומדגיש כי אי דיוקים וסתירות בפרטים אינם מטילים בהכרח ספק בליבת האירועים. באשר לעבירה של נישואי קטין, מציינת השופטת את פערי הכוחות בין המערער לאישה, ומדגישה כי אחריותם הפלילית של אחרים שהשתתפו בנישואין אינה פוטרת את המערער מאחריותו הפלילית. לבסוף, השופט אינו מוצא עילה להתערב בעונש שהוטל על המערער – עשר שנות מאסר בגין כל העבירות – שאינו חורג מהמדיניות הנוקשה הנהוגה בתוקף. השופטים פוגלמן ומזוז מסכימים עם דעתו של השופט זילברטל. לפיכך, הערעור נדחה.