המ"ש 4798-02-26

תקציר

בבקשה להארכת מועד להישפט בבית המשפט לתעבורה, המבקש, זקריה גאבר, ביקש להאריך את המועד להישפט בגין דוח תנועה שנמסר לו. הדוח ייחס לו נהיגה במהירות של 126 קמ"ש בדרך שבה המהירות המותרת היא 90 קמ"ש. המועד האחרון להגשת הבקשה להישפט היה 2.9.25, אך הבקשה הוגשה רק ב-13.2.26, באיחור של כחצי שנה. **טענות המבקש:** * המבקש טען כי העביר את הדוח לטיפול עורך דינו ב-10.8.25, לפני חלוף המועד. * בשל "שגגה משרדית", הבקשה להישפט לא הוגשה במועד. * לאחרונה קיבל דרישה מהמרכז לגביית קנסות, ממנה נודע לו שהדוח לא טופל. * נטען כי קיימים כשלים ראייתיים בדוח, ולמבקש סיכויי הגנה טובים שיכולים לשנות את התוצאה. * צוין כי המבקש אדם נורמטיבי, ללא עבר תעבורתי מכביד, נשוי ואב לילדים קטינים, ותומך כלכלית במשפחתו. **טענות המשיבה:** * ב"כ המשיבה טען כי "תקלה משרדית" אינה מצדיקה עיכוב דין. * המשיבה התנגדה לבקשה. **דיון והחלטה:** בית המשפט, בראשותו של השופט עמית בר, בחן את הבקשה בהתאם לשני שיקולים עיקריים, הלקוחים מהפסיקה בנוגע לבקשות לביטול פסק דין שניתן בהיעדר: 1. **סיבה מוצדקת להימנעות מהגשת הבקשה במועד:** בית המשפט בחן את טענת ה"שגגה המשרדית" וקבע כי אין בה כדי להצדיק את האיחור המשמעותי. מעבר לכך, על פי ייפוי הכוח שצורף לבקשה, הוא נחתם רק ב-4.9.25, לאחר המועד האחרון להגשה (2.9.25), מה שמלמד שהמבקש פנה לייצוג משפטי רק לאחר חלוף המועד. בית המשפט ציין כי אם היה מוכח שהמבקש פנה לייצוג בתוך התקופה, ייתכן והיה שוקל את הבקשה בחיוב. 2. **חשש לעיוות דין אם לא יינתן למבקש יומו בבית המשפט:** בית המשפט הדגיש כי על המבקש להציג "טעמים של ממש" לביסוס טענת עיוות הדין, הנתמכים במסמכים ובראיות עם "פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה". טענת המבקש בדבר קיום כשלים ראייתיים בדו"ח לא גובתה בתצהיר, מסמך או ראיה עובדתית כלשהי. בית המשפט הבהיר כי בשלב זה של הבקשה, אין די בהצבעה על כשלים אפשריים בראיות ללא תמיכה מספקת. לפיכך, נקבע כי אין חשש לעיוות דין. **שיקולים נוספים:** * **סופיות הדיון:** בית המשפט הדגיש את החובה לשמור על עקרון סופיות הדיון, וכי אין להאריך מועדים כדבר שבשגרה. * **שיהוי משמעותי:** בית המשפט קבע כי האיחור של כשישה חודשים בהגשת הבקשה הוא שיהוי ממשי, ללא הסבר מוצדק. הפסיקה קובעת כי במקרים כאלה, יש לדחות את הבקשה להארכת מועד, שכן המטרה של עבירות ברירת משפט היא לייעל ולקצר הליכים. **החלטה סופית:** לאור האמור, בית המשפט קבע כי לא שוכנע שהמבקש פנה לייצוג משפטי בתוך התקופה, כי אין חשש לעיוות דין, וכי האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון גובר על נסיבותיו האישיות של המבקש. לפיכך, **נדחתה הבקשה**.