ר"ע 451/85

תקציר

בית המשפט העליון קיבל ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שהתירה למשיב, החייב למערער סכום כסף ניכר, לעזוב את הארץ. בית המשפט מצא כי הערכאה הנמוכה יותר לא נתנה משקל מספק להיבט חירות הפרט של היציאה מהארץ, המחייב בחינה מדוקדקת של נסיבותיו של כל מקרה. על פי תקנות סדר הדין האזרחי 376, בית משפט רשאי לאסור על נתבע לצאת מהארץ אם יש נגדו תביעה והיעדרו עלול לעכב ביצוע פסק דין. בית המשפט העליון קבע כי חייבת להיות הוכחה כלשהי לעזיבה קבועה או ארוכת טווח, שיכולה להיות ישירה או נסיבתית. במקרה דנן, היו די ראיות נסיבתיות המצביעות על היעדרותו הממושכת של המשיב, לרבות חוב פסק דין שטרם נפרע, בקשת הסגרה מצרפת והיעדר רכוש או קשרי משפחה של המשיב בישראל. זאת ועוד, בית המשפט הכיר בזכותה של המערערת לגלות את נכסי המשיב בישראל לצורך אכיפת פסק הדין, והיעדרותו של המשיב תפגע באופן משמעותי בהליך זה. לפיכך, ביטל בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי והאריך את צו עיכוב היציאה מהארץ, המאפשר למשיבים לצאת מהארץ לתקופה מוגבלת רק אם ימציאו ערבויות נאותות לחזרתם ולמימוש חוב פסק הדין.