ע"א 545/79

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה שהגיש המערער, ארתור בראונר, נגד שלושה משיבים: חברת דיאמסלס, קרפ המנוח (שהוחלף בעיזבונו) ושלמה סולימאני, שחתם על ההסכם כערב. המערערת דרשה תשלום בסך 1.893,200 פרנק שוויצרי בגין הפרת החוזה על ידי המשיבים לרכישת מניות המערערת בחברה בשם פארגו. פארגו החזיק ברוב המניות בחברה ישראלית, מכמורת, שהחזיקה במלון. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערער, אך בערעור פסק בית המשפט העליון לטובת המערער. בית המשפט העליון מצא כי המשיבים לא הוכיחו את טענתם כי ההסכם הוא חוזה על פניו, או כי הוא מותנה בתנאי השעיה. בית המשפט דחה גם את טענת המשיבים כי החוזה היה בלתי חוקי, בקובעו כי הימנעות ממס אינה בלתי חוקית, וכי החוזה אינו מפר את תקנות ההגנה (מימון) כפי שנעשה בין אזרחים לתושבי חוץ. זאת ועוד, חתימת סלימאני על ערבות לא הפכה את החוזה לבלתי חוקי, וניתן היה לקבל היתר. השופט מתח ביקורת על ממצאי בית המשפט המחוזי, בעיקר בכל הנוגע לנטל ההוכחה ולהיעדר התחשבות בראיות הסותרות את קיומו של תנאי השעיה. בית המשפט העליון הורה למשיבים לשלם למערערת סך של 2,618,580 ש"ח, ביחד ולחוד, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, כאשר התשלום מותנה בהעברת זכויותיה של המערערת בפארגו. סכום זה היה אמור להיות משולם למרות שמועד הפירעון למחיר המלא טרם הגיע. האישום נגד סולימאני הותנה באישור לממש את ערבותו על פי חוק הפיקוח על המטבע.