בש"פ 3750/09

תקציר

בפסק דין זה דן בית המשפט בבקשת המדינה להחרים כלי רכב שהושגו לכאורה באמצעות סחר בסמים על ידי המערערים, עד להכרעה סופית בתיק העיקרי. בית המשפט מתמקד בסעד ביניים כדי להבטיח חילוט אם יש צורך בכך לאחר המשפט. על פי סעיף 36ו לפקודת הסמים, עם די ראיות לכאורה, המדינה יכולה לבקש תפיסת רכוש או אמצעים אחרים. הראיות שהוצגו קשרו את כלי הרכב למשיבים 2 ו-3, מהן עולה כי הם מימנו או רכשו את כלי הרכב המדוברים, למרות שהיו רשומים אצל המערערים. המדינה ציטטה עבירות תנועה וחקירות כלכליות לתמיכה בטענתה. המערערים לא הצליחו להוכיח שנעשה שימוש בכלי הרכב שלא ביודעין או בתום לב. בעוד שהראיות מצביעות על קשר אפשרי בין המשיבים לבין סחר בסמים, בית המשפט נמנע מתפיסה על הסף בשל נזק מופרז פוטנציאלי לפני הרשעה. במקום זאת, היא בוחנת חלופות פוגעניות פחות המאזנות בין האינטרס הציבורי לזכויות הקניין. בהתאם לכך, סכום הפיקדון שנדרש מהמערערים הופחת לכ-30,000 ₪ לרכב, תוך ערבות צד ג' נוספת באותו סכום, המבטיחה ביטחון לחילוט פוטנציאלי תוך התחשבות בעמימות הכלכלית לגבי ערכי הרכב. הערעור התקבל באופן חלקי, תוך שינוי תנאי ביניים כספיים להבטחת הנכס עד לסיום התיק.