ע"א 2203/00

תקציר

במקרה דנן באחריותה של המערערת, אישר בית המשפט המחוזי את פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה, אשר הטיל על העירייה את האחריות לנזקים שנגרמו למשיבה עקב נפילתה על מדרכה סדוקה. דעת הרוב קבעה כי הסדק החמור היווה מפגע משמעותי, שהוחמר בשל תאורה לקויה, שהעירייה הייתה אחראית לתחזק. הוא הדגיש את חובתה של העירייה להבטיח בטיחות על ידי תיקון חריגות מהותיות ושמירה על תאורה נאותה. הרוב דחה את הטענות בדבר אילוצים תקציביים כהצדקות בלתי מספקות לפגיעה בבטיחות הולכי הרגל. לעומת זאת, דעת המיעוט, בראשות המשנה לנשיא י' גרוס, טענה לגישה מורכבת יותר, והציעה כי ברחובות יש פגמים מטבעם וכי לא ניתן להטיל אחריות על עיריות לכל חריגה כזו אלא אם כן נשקפת מהן סכנה ברורה ובלתי סבירה. עוד טען המיעוט כי המשיב לא הוכיח באופן משכנע את חומרת הסדק. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה, וצידד ברוב שהדגיש את האחריות העירונית בהבטחת שלום הציבור, במיוחד כאשר הולכי רגל אינם יכולים לצפות בקלות מפגעים פוטנציאליים. בנוסף, קבע בית המשפט כי סכום הפיצוי שנקבע על ידי בית משפט השלום הוא סביר, שכן ערכאות ערעור בדרך כלל אינן מתערבות אלא אם הפיצוי אינו הולם בעליל. בסופו של דבר, הסכמתו של השופט רובינשטיין לדעת הרוב הביאה לדחיית הערר, לאכיפת אחריות העירייה ולהבטחת פיצוי המשיבה בגין נזקיה והוצאותיה הנלוות.