בג"צ 4343/19

תקציר

פסק הדין כולל ביקורת שיפוטית על תיקון 32 לחוק הכניסה לישראל, המרחיב רישיונות ישיבה של מטפלים זרים למטופלים עם צרכים ספציפיים. החוק ספג ביקורת על כך שהוא מפלה לרעה חולים קשישים, שהודרו מחמת גיל, תוך פגיעה בזכותם החוקתית לשוויון. בית המשפט הכיר בהפרה זו אך אישר את החוק, תוך שהוא מציין את האיזון בין מדיניות ההגירה לצרכים הומניטריים, תוך שהוא מדגיש את הצורך בניהול תושבותם של מטפלים זרים כדי למנוע תושבות דה פקטו ללא פיקוח. למרות שהכיר באפליה מחמת גיל, קבע בית המשפט כי הפגיעה עומדת במבחן המידתיות, בהתחשב באתגרים החקיקתיים של בחינות פרטניות ובנטל המנהלי הפוטנציאלי. ההחלטה אושרה בשל כוונת המחוקק לסייע לחולים צעירים המתמודדים עם אתגרי גיוס, למרות אי הנוחות מההדרה על בסיס גיל. דעת המיעוט טענה כי מדובר בהפרה משמעותית והציעה סטנדרטים שוויוניים יותר או משאבים מוגדלים לטיפול בהשפעה המפלה. בסופו של דבר נדחתה העתירה, דבר המעודד הקשבה חקיקתית לצרכים סיעודיים מגוונים.