ת"א 52775-06-11

תקציר

פסק הדין דן במושג מעשה של בית המשפט, המונע מצדדים לדון מחדש בתביעות שכבר הוכרעו בהליכים קודמים. ההנהלה טענה כי יש לדחות את טענות התובע על סמך שני כללי פעולה של בית המשפט: השתק והשתק בעילה. הכלל הראשון מרמז על כך שבעל דין אינו יכול להתדיין מאותן עילות כמו התדיינות קודמת, ואילו הכלל השני מתייחס לשאלה עובדתית ספציפית שהוכרעה במשפט הקודם. בית המשפט הסכים עם המינהלת כי היה מעשה של בית המשפט שמנע מהתובעים לדון מחדש בשאלת זכויותיהם בקרקע. קביעה זו התבססה על הליכים קודמים הנוגעים לפינוי התובע מהמקרקעין המדוברים, בהם קבעו בתי המשפט כי לתובע אין זכויות תקפות. פסק הדין דחה את טענת התובעים כי רכשו כדין זכויות חכירה במקרקעין, וכן קבע כי אין הצדקה לדיון נוסף בנושא. יתר על כן, השופטת עודדה את הצדדים לחפש הסדר משביע רצון, וציינה את המצב הסוציו-אקונומי הקשה של התובעים ואת התועלת המינימלית של פינויים מהקרקע. עוד נקבע בפסק הדין כי צו המניעה הארעי שניתן לתובע בוטל, וכי לא ייפסקו הוצאות למי מהצדדים.