עמ"נ 36211-11-20

תקציר

המחלוקת היא על היתר בניה לחיזוק ותוספות לבניין מגורים בבת ים, שביקשה המשיבה, א.ש. ציטרין בע"מ. הבקשה כללה פתרון חניה ייחודי הכולל מתקני חניה שקועים בפירים תת קרקעיים לאורך גבול המגרש. בעוד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בת ים נתנה את ההיתר, היא דרשה היטל השבחה, דבר שהמשיבה ערערה עליו. התיק עלה בסולם לשמאי מכריע, לאחר מכן לוועדה המקומית ולבסוף לבית המשפט, כאשר כל צד מפרש את החוקים והתקנות הרלוונטיים באופן שונה. עיקר המחלוקת נסובה סביב פרשנותו של סעיף 3.2 לפרק ד' בתכנית מתאר מקומית ב/403, המפרט את קווי הבנייה המותרים לקומות מרתף. בית המשפט, בראשות השופט ח' קירש, פסק לטובת המערערת (הוועדה המקומית לתכנון ובניה), והגיע למסקנה כי ועדת הערר טעתה משפטית בפרשנות סעיף 3.2. על פי פרשנותו של בית המשפט, התנאים המפורטים בסעיף 3.2 חלים הן על בנייה מעל פני הקרקע והן מתחת לפני הקרקע, ומאחר שלא ניתן לעמוד בתנאים אלה במקרה הנדון, נדרשת הקלה למתקן החניה המוצע על ידי המשיב. כתוצאה מכך, הערר מתקבל, והתיק מוחזר לוועדת הערר להמשך הליכים על סמך פסק דין זה. בנוסף, חויבה המשיבה, א.ש. ציטרין בע"מ, לשלם למערערת הוצאות משפט בסך 15,000 ₪ בתוך 30 יום.