ע"א 17/05

תקציר

בפסק דין זה התייחס בית המשפט לבקשה לביטול חמישה שיקים שהוחזרו מחשבון, תוך התמקדות ספציפית בשאלה האם היה למערער יסוד סביר להאמין שהבנק יכבד אותם. שיק מס' 5, על סך 3,000 ₪, הוחזר פעמיים, תחילה ב-20 ביולי 2004, בשל מחסור בכספים, ולאחר מכן ב-22 ביולי 2004, בעקבות הפקדת מזומן שיועדה לכיסויו. הבנק העביר את הפיקדון לחשבון אחר של המערערת, בנימוק של זכות קיזוז הסכמים. בית המשפט מצא כי למערערת הייתה ציפייה סבירה כי השיק יכובד, שכן לבנק היה ידע מוקדם כי הפקדות נעשו לכיסוי שיקים ספציפיים, והסירוב נבע בעיקר מתוצאות פעולות בנקאיות אלה. כתוצאה מכך, החליט בית המשפט לבטל את סעיף הסירוב לצ'ק מס' 712, ובכך למעשה החזיר את האמון בטענת המערערת בעניין שיק מס' 5 כי הבנק היה צריך לכבד אותו. עם זאת, לגבי יתר השיקים מיום 24.10.04 ועד ליום 6.12.04 צידד בית המשפט בבנק. עד למועד הוצאת שיקים נוספים אלה, נמסר למערערת על סגירת החשבון עקב אי פירעון חובות, ומכאן שלילה של כל אמונה סבירה בפירעון השיקים. בית המשפט לא מצא ראיות מספיקות מצד המערערת כדי לסתור את עמדת הבנק לגבי שיקים מאוחרים אלה. משכך, בוטלה רק ספירת שיק מס' 712 מרשימת השיקים המסומכים, ללא פסיקת הוצאות למי מהצדדים, ובכך הסתיים ניצחון חלקי למערערת.