פש"ר 50544-04-13

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשת נאמן המייצג נושים של חייב, אודי וינגוט, לעקל מחצית ממניות חברה בשם עציון, הרשומה כיום על שם אלי שושני. הנאמן טוען כי החייב הוא הבעלים האמיתי של מחצית ממניות עציון, והעובדה שהן רשומות על שמו של שושני היא ניסיון להבריח את הנכסים מהישג ידם של נושי החייב. המשיבים טוענים כי שושני הוא הבעלים היחיד של עציון ולחייב אין חלק בחברה. בית המשפט פותח בדחיית שתי טענות מקדמיות שהעלו המשיבים, הנוגעות לסוגיות פרוצדורליות, ועובר לבחון לגופה של הבקשה. השופט מציין את הקשיים העומדים בפני הנאמן להוכיח את טענתו, שכן עליו לשכנע את בית המשפט כי רישום המניות על שמו של שושני הוא תרמיתי, הדורש רף הוכחה גבוה. עם זאת, השופטת מדגישה כי קיומם של "אותות מרמה" יכול להעביר את נטל הראיה אל המשיבים. במקרה זה, השופט מזהה כמה אותות כאלה. ראשית, השופט מציין כי עציון הוקמה כאשר החייב כבר היה מעורב בהליך פלילי הקשור לתביעות חוב בשווי מיליוני שקלים, דבר המצביע על ניסיון להעלים נכסים. שנית, השופט בוחן את הראיות התיעודיות שהציג הנאמן, אשר נתפסו מביתו של החייב וכוללות הסכמים חתומים בין החייב לבין שושני. מסמכים אלה מתייחסים לחלוקת התמורה ממכירת עציון, ולמעורבותו של החייב בנשיאה בהוצאות החברה, דבר הסותר את טענת המשיבים כי לחייב אין קשר לעציון . השופט מוצא את ההסברים שסיפקו שושני והחייב למסמכים אלה כבלתי משכנעים, מה גם שלא הביאו עדים שיוכלו להבהיר את תפקידו של החייב בחברה. עוד מציינת השופטת כי מחלק מהמסמכים עולה כי שושני מחזיקה מחצית ממניות עציון בנאמנות עבור צד שלישי, מה שמחזק את טענת הנאמן לבעלות סמויה. זאת ועוד, השופט מדגיש את מחדל המשיבים באי הבאת עדים מסוימים, דבר המעורר חשד ותומך בגרסת הנאמן לאירועים. ככלל, השופט שוכנע מטענת הנאמן כי החייב הוא הבעלים האמיתי של מחצית ממניות עציון, ולפיכך מקבל את הבקשה ומורה על העברת המניות כמבוקש. המשיבים מצווים לשאת בהוצאות הנאמן.