צ"ו 35960-01-15

תקציר

השופט קבע כי בקשתו של העובד לצו מניעה זמני שיחייב את המעסיק להחזירו לתפקידו הקודם אינה מוצדקת. העובד סבל מפגיעה בעבודה שלא אפשרה לו לבצע את תפקידו הקודם, והמעסיק ניסה למצוא לו תפקיד חלופי המתאים למצבו הרפואי ללא הצלחה. השופטת ציינה כי המעסיק הפעיל שקידה ראויה בניסיון לספק את צרכיו של העובד וכי העובד לא סיפק הוכחה חותכת לזכותו המוחלטת להשבתו. כמו כן, ניתן לפצות כספית את הנזק הפוטנציאלי שייגרם לעובד אם בקשתו תידחה, מה שייתר את הצורך בצו מניעה זמני. עוד ציינה השופטת כי החלטת המעסיק להוציא את העובד לחל"ת הייתה במסגרת הפררוגטיבות הניהוליות שלו, מה גם שהעובד לא פוטר אלא ניתנה לו האפשרות לחזור לעבודה לאחר שמצבו הרפואי ישתפר. לבסוף העירה השופטת כי העובד הרחיב את טענותיו במהלך הדיון, אך טענות חדשות אלה לא סיפקו כל ראיה קונקרטית למשרה מתאימה למצבו הרפואי. בהיעדר ראיות חותכות ואפשרות לפיצוי כספי, דחתה השופטת את בקשת העובד לצו מניעה זמני.