ע"א 617/85

תקציר

מדובר במקרה של חוזה למכירת בית, שבו התמורה שתשלם הרוכשים למוכרים הייתה נקובה בדולרים, אך תשולם בשקלים שווי ערך לפי השער היציג של הדולר במועד התשלום בפועל. החוזה קבע שני מועדים שונים לתשלומים, לפני ואחרי השעה 11:00 בבוקר, ולא הותיר מקום לנסיבות חריגות. התשלום הראשון בוצע לפני פיחות משמעותי של השקל, והתשלום השני בוצע לאחר מכן. השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם יש לחשב את התשלומים שבוצעו על ידי הרוכשים לפי השער היציג של הדולר לפני הפיחות, או לאחריו. בית המשפט קבע, כי בחוזה לא צוין כי המוכרים יקבלו את מלוא התמורה בדולרים לפי שוויה האמיתי, וכי המנגנון לקביעת שער החליפין בחוזה היה ברור וחד משמעי, ולא הותיר מקום לנסיבות חריגות. לכן, התשלום הראשון חושב בצדק לפי שיעור הפיחות מראש. עם זאת, התשלום השני חושב בצדק לפי השער שלאחר הפיחות, שכן הרוכשים פעלו בחוסר תום לב בכך שעמדו על זכותם החוזית לשלם לפי השער שלפני הפיחות, כאשר היה ברור ששער זה אינו משקף עוד את ערכו האמיתי של הדולר לאחר הפיחות. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי התקבולים שניתנו על ידי המוכרים לאחר שני התשלומים לא היוו ראיה להסכם חדש בין הצדדים. התקבולים היו רק אישורי תשלומים שבוצעו על פי ההסכם הקיים, ולא העידו על כוונה לסטות ממנו. עם זאת, לגבי התשלום השני, הקבלה אכן יצרה הסכם מיוחד חדש לגבי שיעור חישוב התשלום הספציפי הזה. לפיכך, יש לחשב את ערכו השקלי של התשלום השני לפי השער היציג לאחר הפיחות, כאמור בתקבול. לבסוף, מתח בית המשפט ביקורת על השיהוי המופרז בהליכים שנגרם על ידי עורכי הדין של הצדדים, וקבע כי כל צד ישלם הוצאות לאוצר המדינה.