ת"ט 69321-11-18

תקציר

מדובר בתביעת שטרות שהגישה התובעת, חברת בנייה, נגד הנתבעת בגין שני שיקים בשווי כולל של 150,200 ₪. התובעת טענה כי השיקים ניתנו כבטוחה לביצוע פרויקטי הבנייה על ידי הנתבעת ולהבטחת מקדמות ששולמו לנתבעת. הנתבע טען כי השיקים ניתנו כערבות ביצוע ולא בערבות בנקאית כאמור בהסכמים בין הצדדים. השופטת קבעה כי נטל ההוכחה מוטל על הנתבעים להוכיח את טענותיהם כלפי בעל השטר. השופטת בחנה את הנסיבות בהן ניתנו השיקים ומצאה כי שני השיקים ניתנו הן כערבות ביצוע והן כנגד מקדמות ששילמה התובעת לנתבעת. עוד קבעה השופטת כי הנתבעים לא הוכיחו כי השלימו את כל העבודות הנדרשות על פי ההסכמים ולוחות הזמנים שנקבעו, ועל כן עומדת לתובע הזכות להציג את השיקים לפירעון. באשר לתביעת הקיזוז, פירטה השופטת את הפרויקטים עליהם הוסכם בין הצדדים ואת העבודות שבוצעו על ידי הנתבעים. השופטת התייחסה להתכתבות הענפה בין הצדדים המצביעה על טענות התובע כי הנתבעים אינם ממלאים את חובותיהם. עוד ציינה השופטת כי הנאשמים לא הביאו עד מפתח, יוסי, להעיד, המתקיים נגדם. השופטת בחנה את העבודות שביצעו הנתבעים בכל פרויקט וחשבה בהתאם את התמורה המגיעה לנתבעים. לאחר ניכוי התשלומים ששילמה התובעת ועלות החומרים, הגיעה השופטת למסקנה כי הנתבעים זכאים לסך של 184,195 ₪ כולל מע"מ. מאחר שסכום זה עולה על סכום שני השיקים, דחתה השופטת את התביעה והורתה לתובע לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורכי דין בסך 18,000 ₪, וכן החזר שכר טרחת העדים בסך 2,250 ₪.